לשון הרע של גוי נגד יהודי

שאלה:

שלום הרב, האם יש הלכה שאומרת שאם גוי בא לדבר רעה על יהודי צריך להאמין ליהודי ולא לגוי?

תשובה:

אינני מכיר הלכה ספציפית כזו, אבל יש את ההלכה הרגילה שאסור להאמין ללשון הרע! גם לא של יהודי על יהודי אלא אם כן זה עומד בכל תנאי לשון הרע לתועלת. וגם אז לא להאמין ולקבל אלא לחשוש ולנהוג בהתאם.

מקורות:

חפץ חיים לשון הרע כלל ו
א. אסור לקבל לשון הרע מן התורה, בין שהוא מהדברים שבין אדם למקום או מהדברים שבין אדם לחבירו, דהיינו שלא נאמין בלבנו שהסיפור הוא אמת, כי על – ידי – זה יבוזה בעינינו מי שנאמר עליו. ואפילו אם לא יסכים לו בפירוש לסיפורו דאי לאו הכי הרי הוא שונה את העון בכפליים שהוא מספר ומקבל. והמקבל עובר בלא תעשה שנאמר לא תשא שמע שוא ואמרו חכמינו ז"ל במכילתא שזו היא אזהרה למקבל לשון הרע ולבד שאר לאוין ועשין המצטרפים לזה כמ"ש לעיל בפתיחה עי"ש. ואמרו חז"ל שכל המקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לא תשא שמע שוא וסמיך ליה לכלב תשליכון אותו. עוד אמרו שגדול עונש המקבלו יותר מן האומרו.
ב. אף על שמיעת לשון הרע לבד גם – כן יש איסור מן התורה, אף דבעת השמיעה אין בדעתו לקבל את הדבר כיון שמטה אזניו לשמוע. אך יש חילוק בין שמיעה לקבלה בכמה ענינים, דבשמיעה אין איסור רק אם אין הדבר נוגע לו על להבא אבל אם הדבר נוגע לו על להבא אם אמת הוא, כגון, שהוא מבין מתחלת הסיפור שהוא רוצה להראותו בסיפורו איך שפלוני אינו איש מהימן וכהאי גוונא והיה בדעתו מתחלה להכניסו בעסקו או להשתתף עמו או לעשות שידוך עמו וכל כהאי גוונא מותר לכתחלה לשמוע כדי לחוש לזה ולהשמר ממנו כיון דמה שהוא רוצה לשמוע אין כונתו לשמוע גנותו של חבירו רק הוא רוצה להציל את עצמו כדי שלא יבוא אחר – כך לידי היזק או לידי מצה ומריבה וכהאי גוונא. והוא הדין היכא דאין נוגע לו שום טובה מהשמיעה רק על ידי שמיעתו יסובב טובה לאחרים גם כן מותר, כגון שרוצה לשמוע דבר זה כדי לחקור אחר – כך אם אמת הוא ולהוכיח לפלוני על – זה ואולי על – ידי – זה יהיה סיבה שישוב החוטא מחטאו או שישיב את הגזילה לבעליו או שיפייס למי שחירף וגידף וכיוצא בזה דמותר, והטעם כנ"ל. אבל לקבל דהיינו להחליט הדבר בלבו שהוא אמת אסור בכל גווני.
ג. ואל יהיה לפלא בעיני הקורא אם כן איך נוכל לצאת בזה ידי שמים כיון שגדרת עלינו את הדרך דאפילו השמיעה לבד בגנות חבירו אסור ופן יהיה נוגע לי זה בעניני עסקי וכיוצא בזה. תשובה לדבר הרוצה לצאת ידי שמים בעניני השמיעה יתנהג כך, אם איש אחד בא אליו ורוצה לספר לו על חבירו והוא מבין שרוצה לספר עליו דברי גנות, ישאלנו מתחלה אם הענין שאתה רוצה לספר לי יהיה נוגע לי על להבא או שאוכל לתקן את הדבר בהוכחה או כיוצא בזה וכנ"ל, אם יאמר אליו שנוגע לו על להבא או שהוא יכול לתקן את הדבר וכנ"ל מותר לשמוע ולא יאמין לעת עתה רק לחוש עד שיתברר הדבר, אבל אם יבין מתשובתו שלא יהיה תועלת מזה או שיבין שהוא רק דברי חירופין וגידופין בעלמא שהוא מעליל עליו עלילות ברשע ומגנה אותו מחמת גודל שנאתו אותו אסור אפילו לשמוע.
ד. ולפעמים מצוה לשמוע מה שאחד מספר דברי גנות על חבירו, כגון שהוא משער שעל ידי שמיעתו את הענין בשלימות יהיה אחר כך בכחו להראות לפני המספר או שאר השומעים שאין המעשה כן כמו שנאמר עליו או שאר עניני זכות. ועוד יש אופן אחר גם – כן דמצוה לשמוע כגון אם בא אחד לפניו לקבול על חבירו מאיזה דבר שעשה נגדו, והוא מכיר בהמספר שבזה שיתן אוזן לדבריו יהיה יכולת בידו להשקיט את אפו מעליו ולא ישוב עוד לספר לאנשים אחרים (כי אולי האחרים יאמינו לדבריו ויהיו מקבלי לשון הרע) ובזה יתרבה השלום בישראל. אך בכל ההיתרים שאמרנו בענין השמיעה יזהר בנפשו מאד שלא יאמין בעת השמיעה בהחלט רק לחוש לזה בלבד כדי שלא ילכד גם הוא ברשת עון קבלת לשון הרע.
ה. ועתה נחזור לעניננו הנ"ל דמה שכתבנו בסעיף ב' דאפילו שמיעת לשון הרע הוא איסור תורה היינו לילך ולשמוע, אבל אם ישב בחבורת אנשים שנתקבצו לענין מה והתחילו לדבר דברים אסורים והוא משער שדברי תוכחתו לא יועילו להם מאומה תלוי בזה אם אפשר לו לילך ממסיבתם או להניח אצבעו באזניו מצוה רבה הוא עושה בזה כמו שאמרו חז"ל בכתובות (דף ה') אבל אם אי אפשר לו להשמט ממסיבתם ומשער בעצמו שעצה זו דהנחת אצבעו באזניו גם – כן קשה לו מאוד מפני שילעגו עליו ובודאי לא יעשה עצה זו, על כל פנים יראה אז לזרז את עצמו ולהעמיד על נפשו בעת צרה כזו וללחום מלחמת ה' עם יצרו כדי שלא יכשל על כל פנים באיסור דאורייתא של שמיעת וקבלת לשון הרע. ולזה צריך ג' פרטים שיזהר בהן מאד וינצל על ידי זה על כל פנים מהאיסור תורה שיש בהעון הנ"ל. א) יחליט בנפשו בהסכם גמור שלא להאמין להדברי גנות שמספרין על חבריהם. ב) לא יהיה ניחא ליה בשמיעת סיפוריהם האסורים האלה. ג) גם יעמיד על עצמו שלא להראות לפני המספרין שום תנועה שיראה ממנה שהוא מסכים לדבריהם אך ישב כאבן דומם. ואם יוכל להראות לפניהם פנים נזעמים שיבינו ממנו שהוא אינו מסכים לדבריהם ההבלים בודאי הוא טוב יותר.
ו. במה דברים אמורים אם בעת שישב ביניהם לא דברו אז דבורים האסורים וגם עתה אינו יכול להשתמט מהם, אבל אם בעת שהוא רוצה לישב ביניהם כבר התחילו לדבר דבורים האסורים, או שהוא יכול להשמט ולילך מאתם והוא מתעצל בזה, או שהוא מכיר מכבר לאלו האנשים בטבעם שהם מבעלי הלשון שתשוקתם תמיד לדבר מגנות חביריהם והוא הולך ויושב ביניהם, אף שלא יסייע לדבריהם כלל ולא ניחא ליה בהם אף – על – פי – כן פושע מיקרי כמותם שעבר על דברי חז"ל שצוו להתרחק משמיעת דברים שאינם הגונים. וכל שכן אם הוא מכוין לשמוע את דבריהם גדול עונו מנשוא ויחקק עבור זה למעלה בספר הזכרונות בשם איש רשע ובעל לשון הרע וכדאיתא בפירקי דר' אליעזר בצוואת ר' אליעזר הגדול שצוה לבנו הורקנוס וזה לשונו בני אל תשב בחבורת האומרים רע מחביריהם כי כשהדברים עולים למעלה בספר נכתבים וכל העומדים שם נכתבים בשם חבורת רשע ובעלי לשון הרע, על כן צריך האדם להתרחק מאוד מאוד מחבורה רעה כזו.
ז. ודע דכשם שכתבנו בשם הפוסקים דמן התורה אסור להאמין דברי גנות שמספרים על חבריהם, כן הדין אפילו אם יודע שהדברים שספר לו הוא אמת אך יש בהם לצדד לכאן ולכאן והמספר לו דן אותו לכף חוב ועל ידי זה הוא מגנה אותו, וידוע דמצוה להשומע לדון אותו לכף זכות (והוא דינא דגמרא בשבועות (דף ל' ע"א) ומ"ע דאורייתא לכמה פוסקים) והעובר על זה ואינו דן אותו לכף זכות והוא מסכים להמספר בגנותו לא די שעובר על בצדק תשפוט עמיתך אלא הוא גם כן נכלל בשם מקבל לשון הרע כיון דעל ידי שלא דן אותו לכף זכות ממילא נשתרבב עליו הדברי גנות.
ח. וכל זה אפילו אם הספור היה על איש בינוני אשר דרכו ליזהר מן החטא ופעמים יכשל בו וכל שכן אם הספור היה על איש ירא אלהים שעליו שייך יותר מצוות עשה דבצדק תשפוט עמיתך (כמבואר ברמב"ם פרק א' דאבות ובשערי תשובה לרבינו יונה במאמר רי"ח) והוא עובר על זה ודן אותו לכף חוב ומסכים להמספר בגנותו בודאי עובר על איסור קבלת לשון הרע.
ט. כשם ששייך איסור קבלת לשון הרע באם המספר סיפר לו על אחד שעשה עתה דבר שאינו הגון, שנצטוינו על זה שלא להחליט בלבנו שהדבר אמת וכנ"ל בסעיף א', כן שייך גם כן איסור קבלת לשון הרע לענין שאר חלקי איסור לשון הרע שביארנו לעיל (כגון לבזותו במעשה אבותיו או במעשיו הראשונים כיון שהוא מתנהג עתה כשורה, או בחסרון חכמה הן בתורה והן בעניני עולם וכנ"ל בכלל ד' וה' וכיוצא בזה) בכל דבר שהוא גנות עליו, שנצטוינו גם – כן שלא להתקבל דברי המספר לפנינו להתבזות על ידי זה בעינינו את מי שנאמרו עליו. כללו של דבר כל דבר שיש על המספר איסור עבור דיבורו יש על המקבל איסור עבור קבלתו.
י. אף על פי שביררנו דקבלת לשון הרע דהיינו להחליט בלבו שהדבר אמת אסור מן התורה, מכל מקום אמרו חז"ל דלחוש מיהו בעי. וביאור הדבר דצריך לקבל את הדבר בדרך חשש בעלמא היינו רק כדי לשמור את עצמו ממנו שלא יגיע לו היזק על ידו, ולא יהיה זה הדבר אפילו בגדר ספק, דמעמידין לאדם בחזקת כשרות, ולכן מחוייב עדיין להיטיב עם הנידון בכל הטובות שצוותה התורה לשאר אנשים מישראל כי לא נגרע ערכו בעינינו על ידי הלישנא בישא לשום דבר רק שהתורה התירה לחוש ללישנא בישא לענין לשמור את עצמו ואת אחרים ממנו, ועל כן כתבו הפוסקים דמה שמותר לחוש היינו היכא שיוכל לבוא לידי היזק לו או לאחרים אם לא יחוש לו (דבר זה דלאחרים צריך ביאור רחב ועיין פה בבאר מים חיים ולקמן בחלק ב' בכלל ט' עי"ש היטב כי שם נרחיב בזה בעז"ה) אבל בענין אחר אסור לחוש ללשון הרע ולהאמינו כלל.
יא. ויש הרבה דברים שנכשלין בו העולם בענין לחוש וראוי לדבר בזה הרבה, אך אין כאן מקום להאריך בו ואכתוב אותן אי"ה לקמן בכלל האחרון. אך כללו של דבר דמה שאמרו דצריך לחוש ללישנא בישא היינו רק לענין לשמור את עצמו מהנידון, אבל חס ושלום לעשות לו שום מעשה, או לגרום לו שום היזק, או ביוש עבור זה, גדול או קטן, אפילו אם הלישנא בישא יצא עליו על – ידי עד אחד כשר שהעיד עליו כן בבית דין לא מהני רק לשבועה. ויותר מזה שאפילו רק לשנוא אותו בלב עבור זה אסור גם כן מן התורה, וכל שכן שאינו יכול לפטור את עצמו על ידי הלישנא בישא מהחיובין שהוא מחויב להנידון.
יב. ואם כבר עבר ושמע לשון הרע והאמין בלבו, בין שהוא מחלקי הגנות שבין אדם למקום ובין שבין אדם לחבירו, תיקונו, שיתחזק להוציא הדברים מלבו שלא להאמינם, ויקבל על עצמו על להבא שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם מישראל, ויתודה על זה, ובזה יתקן הלאוין והעשין שעבר על ידי קבלת לשון הרע כמבואר לעיל בפתיחה אם עדיין לא סיפר לאחרים.