להשמיע לאוזניו בברכות ובתפילה

אז לכל העיניינים חובה שווה להשמיע לאוזניו? לכל חלקי התפילה?
והחידוש ב'עמידה' זו המחלוקת אם ישמיע לאוסניו או כמו הזוהר שלא?

היכן מופיע בפוסקים מפורש שאר חלקי התפילה? הרב הביא מקור לברכות.

יישר כח.
רק לפי מה שהרב אומר הילקוט יוסף רצה לומר שלא יחזור בדאורייתא כמו ברכת המזון? אבל בפועל חוזר? או שגם פסק לא לחזור.
ושוב יישר כח. ותודה

אולי החילוק הוא 'רק שפתיה…':

ילקוט יוסף:
שוב ראיתי במכתב ממרן אאמו"ר שליט"א (מי"ג חשון תשל"ב) שכתב בזה"ל: מה שכתב להעיר שמדברי הזוה"ק מובן שהמתפלל בלחש ואינו מניע שפתיו בתפלה אין תפלתו נשמעת, דלאו צלותיה צלותא ולאו בעותיה בעותא, ואילו רבינו הגרי"ח בבן איש חי כתב בכמה מקומות שהמסופק באיזו ברכה אם יצא ידי חובה, יאמרנה בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו. וכן כתבו עוד אחרונים, והרי לדברי הזוה"ק לא מהני הרהור ומחשבה בזה. והנני להשיב, כי נראה דעת האחרונים לחלק בזה בין תפלה לשאר ברכות, וכמבואר בגמרא (ברכות לא א) רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, וממה שהוצרכה הגמרא ללמוד זאת מהפסוק לענין תפלה, מכלל שבשאר ברכות גם בהרהור יוצא ידי חובה בדיעבד. ובאמת שדעת הרמב"ם והסמ"ג דמהני בדיעבד הרהור בכל הברכות, ולכן כשיש ספק בברכה, ואינו יכול לברך משום חשש איסור לא תשא, ואם יהרהר הרי יוצא ידי חובה אליבא דהרמב"ם והסמ"ג, לכן טוב שיהרהר, וחשש איסור לא תשא לא שייך אלא כשמוציא בשפתיו. כמו שכתב מרן החיד"א בפתח עינים (ברכות כ ב) ובספר טוב עין (סימן יח אות לד), וכן כתב בישועות יעקב (סימן סב), והחתם סופר (חלק יורה דעה סימן רכז), ובתשובה מאהבה חלק ב' (סימן רלד). ועוד הרבה אחרונים. לכן יפה כתבו הבן איש חי והאחרונים.

שעל התפילה נאמר רק שפיה נעות, ותפילה בלי חיתוך שפתים לא נחשבת ברכה. ואילו בברכות יש מצב שכן יוצא ולכן לא יחזור.

אבל שפתיה נעות זה כלל בסיסי בתפילה. מה שאין כן ברכות ש"אפשר" להחליק (בדיעבד) את ההרהור.