שאלה:
שלום הרבנים
חנוכה שמח לכולם
אני שומר על חולה (בהתנדבות מחוץ לשעות עבודה). היום בבקר הייתי מוכרח בגלל זה להתפלל ביחידות שחרית. כשגמרתי שמונה עשרה הרופא נכנס ויכולתי לצאת כמה דקות. יצאתי, ואחר כך שחזרתי שכחתי שלמעשה לא גמרתי את התפילה. נטלתי ידים ופתאום נזכרתי (לפני המוציא) שלא אמרתי הלל, ואסור לאכול סעודה לפני הלל. אז אמרתי את ההלל לפני המוציא. אח"כ נטלתי שוב ליתר ביטחון, אבל בלי ברכה. וברכתי המוציא ואכלתי. לא דברתי אחרי הנטילה וגם לא אחרי ההלל.
רציתי לשאול אם עשיתי כהוגן. כי שמעתי שאפילו אחרי המוציא מותר להפסיק בשביל לעשות משהו שאסור לפני סעודה, ואז זה נקרא לצורך הסעודה. למשל, לתת אכל לבהמתו שלפני זה אסור לו לאכול. אבל אחרי זה חשבתי אולי הייתי צריך לתת ביס של המוציא (פחות מכזית) ורק אח"כ להגיד הלל.
תודה
תשובה:
שלום וברכה
לכאורה נדון זה תלוי במחלוקת הפוסקים: בשערי תשובה סי' תכב הביא מדברי היעב"ץ בשאילת יעב"ץ שאכילה לפני הלל דינה כאכילה לפני התפילה, שיש בזה איסור של לאתאכלו על הדם, כלומר גם טעימה בעלמא אסור, אולם בשו"ת אז נדברו ח"א עמ' כו הביא את הנדון בזה וכתב שההכרעה היא שדינו כאכילה לפני מצוה, ואין איסור בטעימה אלא רק באכילת קבע, ממילא עדיף היה לאכול כזית ופחות מכביצה ואז לומר הלל.
חנוכה שמח.
תודה הרב
הייתי צריך לברך שוב על נטילת ידיים?
לא. לענין זה ודאי יש כאן ספק. כמו כן כיון שכוונתך לאכול יותר מכביצה, בכל מקרה זה צורך הסעודה. זאת מלבד שבהפסק בין נטילה להמוציא הקלו הרבה יותר מאשר בין המוציא לטעימה.
השאר תגובה