שאלה:
שלום וברכה,
היום התחלתי מנחה ואמרתי קרבנות. לפני אשרי, הייתי אנוס ללכת לבית הכסא.
לאחר שיצאתי, המשכתי אשרי וכשנעמדתי לומר שמו"ע, ראיתי שהשעה 4:58 שזה אומר לפי השיטה של 18 דקות לאחר השקיעה – שזה כבר צאת הכוכבים.
התלבטתי מה לעשות, האם לא להמשיך ולהתפלל ערבית 2 או להתחיל ולהמשיך מנחה וכך גם לומר יעלה ויבוא.
בסוף, החלטתי לומר תפילת שמו"ע, וסמכתי על השיטה שאומרת שזה עד 20 דקות אחר השקיעה.
ליבי נוקפתי האם פעלתי כשורה וחשבתי לשאול כאן את הרב את השאלה הזאת. עד מתי מותר להתפלל מנחה ומה הדין אם התחיל קודם ונמשך עד צאת הכוכבים – לא בערב שבת אלא ביום חול.
ושאלה שניה, מתי זה צאת הכוכבים, אני יודע שיש כמה שיטות,13 וחצי דקות, 18 דקות ו- 20 דקות. מה הכי נכון, ולפי מה צריך ללכת.
ושאלה ג': אני יודע שה-13 וחצי דקות זה לפי שעות זמניות, אז איך מחשבים את זה וכמה דקות זה יוצא בדקות רגילות אחר השקיעה?
יישר כח מראש על התשובות.
תשובה:
שלום וברכה
ודאי שלא פעלת כשורה, העיקר להלכה הוא שצאת הכוכבים הוא 13.5 דקות לאחר השקיעה, ו18 דק' זה כבר ודאי חומרא שרבים כבר סומכים על כך אפילו לגבי קריאת שמע דאורייתא, ממילא לומר מנחה ויעלה ויבוא בזמן זה ודאי אסור בלי ספק. מה גם שלדעת רוב הפוסקים חייבים לגמור שמונה עשרה עד צאת הכוכבים ולא להתחיל, שגם לשיטתך התפילה נמשכה הרבה אחר צאת הכוכבים.
לא מדובר בשעות זמניות.
אז הייתי צריך להתפלל ערבית פעמיים ובלי יעלה ויבוא?
אז מה צריך לעשות כעת לתקן את זה?
יישר כח.
אין מה לעשות עכשיו, רק להבא יש להקפיד לגמור את התפילה לפני השקיעה.
ראיתי בילקוט יוסף סימן רל"ג סעיף ד' וה' שמדובר בדקות זמניות. אז איך אדע האם זה רגילות או זמניות, דהיינו אם השקיעה היום 4:40, א"כ צאת הכוכבים 4:53 וחצי?
יישר כח.
לא מצאתי כך בילקוט יוסף וזה גם לא נכון. אינני יודע למה כוונתך.
בקיצור שולחן ערוך. חלק א'. סימן רל"ג סעיף ד' וה' ועוד.
ג מצוה מן המובחר לכתחלה להתפלל מנחה עם החזרה מבעוד היום, קודם שקיעת השמש. ולא לאחר את תפלת מנחה עד השקיעה. וכן נראה שהיה מנהג רבינו האר"י ז"ל [להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, ולא אחר השקיעה]. ומכל מקום אם הצבור התעכבו מלהתפלל מנחה והמתינו למנין כדי להתפלל בצבור, רשאים להתפלל גם אחר השקיעה, בתוך שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] מהשקיעה. ומוטב להתפלל בצבור גם לאחר השקיעה, מאשר להתפלל ביחידות קודם השקיעה. שתפלה בצבור נשמעת ומתקבלת תמיד לפני הקדוש ברוך הוא. ולפיכך, מי שאינו מוצא מנין לתפלת מנחה אלא לאחר השקיעה, הנכון הוא שיתפלל עם הצבור, ולא יקדים להתפלל יחיד קודם השקיעה. והדבר ברור שאין לצבור לוותר על חזרת השליח צבור לאחר השקיעה, אלא כל עוד שהשליח צבור יכול לסיים את תפלת החזרה קודם צאת הכוכבים, יש לעשות חזרה כדין. [שם עמ' תרמ].
ד מותר להתחיל להתפלל מנחה בסוף זמן בין השמשות שלנו, שנמשך כשלש עשרה דקות וחצי[זמניות] אחר שקיעת השמש, ואף על פי שיודע מראש שלא יוכל לסיים תפלתו אלא לאחר בין השמשות, שאז הוא לילה, מכל מקום הואיל והתחיל בהיתר גומר והולך אפילו בלילה. ואין צריך לשער שיוכל להספיק להתפלל את רוב התפלה קודם שיעבור הזמן. אולם צבור שנתאחרו להתפלל מנחה, ואם יתפללו בלחש וחזרה לא תסתיים החזרה אלא בלילה, יש להם להתפלל בקול רם עם קדושה, כדי לסיים מנחה בתוך זמן בין השמשות. והדין כן גם במנחה של ערב שבת. [שאר"י ח"ג עמ' שסו, ילקו"י על הל' ברכות עמוד תשסד. יביע אומר ח"ז סי' לד, וח"י הערות על רב פעלים סימן ה'. וזה דלא כמו שכתבנו במהדו"ק של ילקו"י הלכות ברכות עמ' תרמא. ועיין בספר האשכול (הל' מנחה אות כה) שכתב, דכיון דהוא עראי, לא איכפת לן במה שמתפלל י"ח ברכות אחר צאת הכוכבים, כל שהתחיל בהיתר. ושם הביא מנהגם שהיו מתפללין בכה"ג הביננו, אבל ציין למנהג שנהגו להתחיל שמונה עשרה לפני צאת הכוכבים, ולסיים י"ח ברכות בליל שבת. ודע שאין להביא ראיה מדברי האשכול הנז' דלא אזלינן בתר תחלה, ממ"ש שהש"צ אומר ברכת מגן מחיה מתים והאל הקדוש בלבד, ואמאי לא כתב שיסיים שמונה עשרה. דע"כ לא קאמר אלא בש"צ ולא ביחיד. ודו"ק היטב].
ה הדבר ברור שאין להתפלל תפלת מנחה אחר צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש. ויש להזהיר את המתפללים אחר צאת הכוכבים שהם מברכים ברכות לבטלה, ולכן אף אם מבקשים ממנו להשלים מנין, אין לו להשלים מנין ולסייע בידם להתפלל אחר צאת הכוכבים, אלא ילך ממקום זה. וזמן צאת הכוכבים הוא כשיעור שלשת רבעי מיל לאחר השקיעה, דהיינו כשלש עשרה דקות וחצי [בדקות זמניות] אחר שקיעה החמה הנראית לעינינו. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תרמב].
זה כתוב בסוגריים.
אני עיינתי בילקוט יוסף עצמו ושם לא כתב זאת, אכן בקיצוש"ע כותב כך ואינני מבינו, זה הרי לא המנהג בכלל. יש לשאול את הרב הכותב.
השאר תגובה