לבטל מקח כדי להרוויח הנחה

שאלה:

לכבוד הרב,

רכשתי בגד ואחרי כמה ימים המחיר שלו ירד בשליש ביחס למחיר המקורי.

אם רכשתי את הבגד שוב פעם במחיר החדש, האם אני יכול להחזיר להם את הפריט החדש ולא הישן בלי צד של בעיה הלכתית בנושא (כלומר בישן להשתמש ולהחזיר את החדש – שניהם זהים לחלוטין רק שהמחיר ירד במרווח הזמן שבין שתי הרכישות)?
תודה

תשובה:

שלום וברכה,

אסור להחזיר את הבגד החדש ולקבל החזר כספי של הבגד הישן. למרות שאת הבגד הישן שלא השתמש ולא עבר 14 יום יכול להחזיר ולקבל החזר, אבל להחזיר בגד חילופי אסור אפילו שמדובר בבגד זהה ממש.

בהצלחה.

מקורות:

מותר להחזיר מוצר שנקנה תוך 14 יום אם לא השתמש בחפץ, כיון שנהגו לתת זכות החזרה ללקוח הרי זה כתנאי שיוכל לבטל את המקח. ואם גילה שיש הנחה מותר לו להחזיר ולבטל את המקח ולרכוש שוב במחיר של הנחה. אבל לא יכול להחזיר בגד זהה במקום הבגד הראשון, ולמרות שאין הבדל על זה נאמר 'מצא קפידא מקום לנוח' כפי שמצאנו שאם שכר ספינה להוביל יין והיין טבע אם אמר יין זה לא יוכל להביא יין אחר משום שיש מקום קפידא לנוח ויכול לומר דווקא על זה היה התנאי – ראה שו"ע סימן שיא סעיף ב ובנו"כ שם.

שולחן ערוך חושן משפט הלכות שוכר סימן שיא סעיף ב: השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך, אם אמר ליה: ספינה זו אני משכיר לך, ושכרה השוכר להוליך בה יין סתם, אף על פי שנתן לו השכר יחזיר כל השכר, שהרי זה אומר לו: הבא לי הספינה עצמה ששכרתי שהקפדה גדולה יש בספינה זו ואני אביא יין מכל מקום ואוליך בה. הגה: ואם אפשר להוציא הספינה מן המים ולהשכיר ספינה אחרת בדמיו או בכל מה ששייך לספינה, צריך להשכיר, כמו שנתבאר לעיל סי' ש"י לענין חמור (הגהות מיימוני פ"ה דשכירות).

ש"ך על שולחן ערוך חושן משפט הלכות שוכר סימן שיא סעיף ב: (א) שהקפד' גדול' יש בספינ' כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ב' ובחנם האריך בס"ק זה והשיג על הע"ש שלא כדת כי אין כוונת הע"ש רק לו' זה שמעכב יכול לו' איזו טעם על ההקפד' דאם לא כן למה בספינ' זו יכול לעכב ובספינ' סתם לא יכול לעכב וכן ביין זה וספינה סתם והדבר ברור שגם כוונת הרמב"ם כהע"ש ומ"ש בב"י וז"ל להרמב"ם ט"ס הוא וצ"ל הרמב"ן וק"ל וכן הוא בב"י של (דפוס סביונטה וקראקא) וגם הר' המגיד לא הזכי' דבר שהרמב"ם סוב' כן רק כ"כ בשם הרמב"ן והרשב"א אבל ברמב"ם לא מוכח מידי גם מ"ש הסמ"ע דעיקר הטעם הוא כיון שאין הדבר לפנינו שאמר עליו זה אינו מוכח והראי' שהבי' מפרק' בחצי דרך אינ' ראי' כלל מכמ' טעמי' וק"ל ונרא' דדוק' תרתי בעינן כיון שנטבע ספינתו ואין היין זה לפנינו יכול להקפיד כי יכול לו' הואיל ונזקתי ונטבע ספינתי ל"ל להשתדל ספינ' אחרת כיון שאין לך יין זה וכן משמע בע"ש סס"ה דתרווייהו בעינן ולפ"ז אם לא נטבע ספינתו רק היין לבדו נטבע יכול לטעון עליו יין אחר אף על פי שאמר ספינה סתם ויין זה כי אין סברא כיון שיינו נטבע יקפיד זה יותר משאם לא הי' יכול להניח עליו יין אחר מיהו כשאמ' יין סתם וספינה זו אפשר דאפי' היין לא נטבע יכול לעכב ולו' איני רוצה ספינה אחרת וכן נראה לדינ' ע"ש בסמ"ע עד אבל ביין שטבע צ"ל כיון שתובע כן הוא בב"י, עיין ע"ש בסמ"ע עד ר"ל הספינ' כו' הל' מגומגם שם וצריך תקון:

פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט הלכות שוכר סימן שיא סעיף ב: סעיף ב' (א) שהקפדה גדולה כו'. עיין ש"ך [סק"א] עד ונראה דדוקא תרתי בעינן כו', מיהו כשאמר יין סתם וספינה זו, אפשר דאפילו היין לא נטבע יכול לעכב ולומר איני רוצה ספינה אחרת, וכן נראה לדינא, עכ"ל. וכן נראה דעת המשנה למלך פ"ה מהלכות שכירות דין ג', וכן הסכים בקצוה"ח [סק"א], וכתב דגם הי"א בטור [סעיף ד'] לא פליגי אלא ממשא למשא, אבל מחמור לחמור או מספינה לספינה ודאי אינו יכול לשנות, ע"ש. אולם בחידושי רע"ק איגר זצ"ל סוף מסכת ב"מ [ע"ט ע"א ד"ה בסמ"ע והש"כ] חולק וכתב וז"ל, ולדעתי דין זה מבואר בטור סימן ש"י [סעיף ב'] ז"ל, ונראה דכל היכא שחייב להעמיד לו חמור אחר כגון דא"ל חמור סתם או חמור זה ויש בדמיו לשכור, אם מת כו', וכן אם ימצא השוכר לשכור בזול לא יוכל לומר אשכור לעצמי כו'. הרי שכתב דאף בחמור זה אינו יכול לומר אשכור לעצמי וצריך לקבל ממנו חמור אחר, ע"כ מ"ש הטור [סעיף ד'] בספינה שטבעה שמצא כאן מקום קפידא לנוח, היינו כיון ששניהם נטבעו ואין ביד אחד להשלים ועכ"פ יפסיד שכירות, משא"כ אם נטבע החמור לחוד דאפשר להעמיד לו חמור, וכן אם נטבעה סחורה לחוד, דלא יפסיד כלום אם יתן לו יין אחר מאם לא היה נטבע כלל, אין לו להרויח בטענתו רק שלא יפסיד, כנלע"ד ברור דלא כהש"ך והסמ"ע [סק"ב], ועיין בהגהת אשרי [ב"מ פ"ו סי' ה'], עכ"ל: