שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
לענין דת יהודית רוצים ברור.
האם הענין הולך לפי הרוב דהיינו שאם רוב נשים במקום פלוני התחילו לעשות משהו שייחשב כשינוי מן המקובל כגון פאה לייס האם אמרינן שבאותו מקום יקבע שהיות והרוב נהגו כך הרי לקהילה ההיא הריהו כדת יהודית ומותר? משא"כ מישהי שבמקום אחר שבא לשם ואצ"ל ששמע שבמקום פלוני עושות כך שכיון שבמקומה אינו נהוג אין לשנות.
או הדבר הולך ע"פ נשי חשובות דהיינו נשי הרבנים המורות ונשי מקווה שאז אם אלו יקבלו משהו אז שייחשב כדת יהודית באותו מקום ואז מקובל ונ"מ שעד שלא קיבלו משהו הריהו לא כדעת יהודית ואין לשנות אף שרוב הציבור כבר שינו הרי נשים אלו לא שפיר עבדו?
ועל גב זה נוסיף עוד חומר או הדבר אינו תלוי במקום אלא הולך לפי רוב נשי חשובות שבעולם דהיינו אשה חרדית בישראל ובאמריקה ובדרום אפריקה וכו' אינם לובשות כרגע פאה כזאת ואז שייחשב כדבר שאינו דעת יהודית ואין לעשות זה לכתחילה?
מה הוא ההגדרה לדעת יהודית כדי לקבוע דבר האם אזלינן על פי כל מקום ומקום או דבר השווה לכל קהילות? ומה הענין המכריע החשובות או הרוב?
נ"מ מה אשה ששאלה זאת אמרה לי מה לי מה נהוג אצל נשי אנשי כולל שבני ברק או בלייקווד או קהילה חסידית אינני בהשקפות אלו שהיא יותר "מודרנית" ושבעלה אינו לומד בכולל ומדוע לי לקחת כל מיני "חומרות" של קהילות אלו? דהיינו היא חושבת שהרבה מדברים אלו חומרה ואינם הלכה ולא מדבר עליה כיון שהשקפתה העשכוית אינה בענין לקבל חומרה יתירה אם הדבר אינו מחייבה לעשות.
תודה
תשובה:
שלום וברכה
במשנה ברורה בסימן עה (ס"ק טו) כותב שהקובע הוא מנהג נשים כשרות באותו מקום. כלומר שכן הוא גדר דין זה שכל מקום נמדד בפני עצמו באותן הנשים שבו והאופן שהם נוהגות, אמנם לכאורה זה ברור ופשוט שהקובע הוא הנשים יראות השמים שבאותו מקום, ולא אלו הנוהגות בקלילות כביכול…
מקורות:
כתב המשנה ברורה (סימן עה ס"ק טו) וז"ל, שער נכרית – קרי נכרית להשער שנחתך ואינו דבוק לבשרה וס"ל דע"ז לא אחז"ל שער באשה ערוה וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש ויש חולקין ואומרים דאף בפיאה נכרית שייך שער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש וכתב הפמ"ג דבמדינות שיוצאין הנשים בפיאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע ומשמע מיניה שם דאפילו שער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל ובספר מגן גבורים החמיר בזה עי"ש. וכתב עוד שם דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית בודאי הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין עי"ש, עד כאן לשונו.
המדד לאשה כשרה הוא שאותה אשה כשרה בכל ענייניה האחרים. דהיינו שומרת מצוות ולא מזלזלת באיסורים.
אבל אין הכוונה לנשים מיוחדות במינן, המפורסמות בצדקותן, ופשוט שהמנהג החדש והמקולקל אינו מתחיל מאותן צדקניות אלא מהקלות דעת, ולאט לאט מתפשט עד שמגיע לנשים הכשרות.
וכדברי הגרש"ז אויערבאך:
"יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" – לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון" (ועלהו לא יבול חלק ג).
אף אחד לא בוחן כליות ולב, ולכן לדעתי מה שובע מנהג נשים כשרות, הוא מה שמקובל כמותר בין הנשים שאינן קלות דעת. ולכן, למרות שאני מסכים איתך שכל חידוש כזה מתחיל בנשים הקלות דעת, זה לא אומר שמותר להן לעשות זאת… בשעת מעשה זה אכן אסור, אלא שאם זה יתפשט גם אצל נשים שאינן קלות דעת ויהפוך למנהג הדין ישתנה. לעת עתה זה לא המציאות.
בוודאי, זאת היתה כוונתי, שנשים כשרות אינן הקלות דעת שממהרות לפרוץ פרצה בכל תחום, אבל מאידך גיסא גם לא הצדקניות הכי גדולות, אלא הנשים הרגילות ששומרות מצוות.
השאר תגובה