שאלה:
האם נחלקו המחבר והרמ"א, בירדו גשמים והלך לישון בביתו, האם יכול לישון עד שיקום מעצמו או שצריך לקום בעלות השחר?
כ' בשו"ע בסי' תרלט' סעי' ז' "היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית, ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותה הלילה, אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר" וברמ"א שם הוסיף בשם הטור "ויעור משנתו". ובמ"ב ס"ק מג' כ' "ויעור משנתו – פי' מעצמו וא"צ להקיצו גם אין מחוייב למסור שנתו לאחרים שיקיצוהו כשיאור היום".
האם נחלקו המחבר והרמ"א, בדין של חיוב קימה בעלות השחר או שיכול לישון עד שיקום מעצמו ?
תשובה:
לכאורה הרמ"א בא לפרש דברי השו"ע ולא לחלוק.
חג שמח.
בגמ' סוכה [כט.] היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור. איבעיא להו עד שיעור או עד שיאור תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד השחר. תרתי דלשון שיאור משמע נץ החמה, ושיעלה עמוד השחר הוא קודם לכן [רש"י]. אלא אימא עד שיעור ויעלה עמוד השחר, ורש"י ד"ה איבעיא להו וד"ה אלא פירש דספק הגמ' הוא דאם גרסינן עד שיעור א"כ אם הקיץ באמצע הלילה צריך לעלות לסוכה, ואם גרסינן עד שיאור אי"צ לעלות עד עלות השחר ופשטינן מברייתא דצריך תרתי, גם שיעור וגם שיעלה עמוד השחר, אבל אם הקיץ משנתו בלילה או שעלה עמוד השחר ועדיין הוא ישן אין צריך להקיצו, וכ"ה גם ברא"ש סי' כ, אבל הרי"ף גורס עד שיאור משיעלה עמוד השחר, וכתב בב"י שכן נראה גם גירסת הרמב"ם, והביא מחלוקת לגירסא זו אם מחוייבים להקיצו כשעלה עמוד השחר או לא, וברמ"א פסק כגירסא ראשונה וכפירוש המשנ"ב, ולכאו' נראה דהמחבר נקט כשיטת הרמב"ם והרי"ף.
השאר תגובה