שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
אחד מן התלמידים שהוא בעל תשובה, סיפר לי שיש לו ידיד הוא כהן והיה עם אשה גרושה ויש להם בנים וכשלמד קצת נודע לו איסור להתחתן עם אשה זאת, נתנו לו עצה שמותר לו לקיימה אצלו כפלגש וכך חיים, שהאיסור הוא חיתון ולא חל הפלגש היות ולא אשתו לכל דבר ע"פ הלכה.
מ"מ האם מורין זה לאנשים? באבן העזר כ"ו מחלוקת בענין פלגש. ואם לאיש כהן בכזה מצב אסור לחיות עם אשה גרושה אף שהיא פלגשו?
תודה
תשובה:
שלום רב,
קשה לי להאמין שאדם ירא שמים נתן לו עיצה כזו. הבעיה היא לא רק הפילגש, אלא עצם האיסור של כהן עם גרושה. נכון ששיטת הרמב"ם הוא שכהן עם גרושה לוקה רק לאחר קידושין, אבל בעל ולא קידש אינו לוקה. אבל זה רק לעניין מלקות, איסור ודאי יש ובפשטות זה גם איסור דאורייתא אפילו לשיטת הרמב"ם. וכש"כ לשיטת הראשונים שחלקו על הרמב"ם ולשיטתם זה איסור רגיל של גרושה לכהן שהוא גם לוקה על זה. וברור שגם ילדיו ממנה הם חללים. ובכך הוא עובר על איסור נוסף: ולא יחלל זרעו ראה מנחת חינוך מצוה רסו אות ג-ד באריכות.
מקורות:
ספר החינוך פרשת אמור מצוה רסו: שלא ישא כהן אשה זונה. שלא ישא כהן, בין כהן גדול בין כהן הדיוט אשה זונה לאשה, שנאמר [ויקרא כ"א, ז'] אשה זונה וחללה לא יקחו, ולשון קיחה משמע דרך אישות, על כן אינו לוקה עליה אלא כשנשאה ובעלה, שכן בא הפירוש שאין החיוב עד שיבעלנה, כמו שנכתוב בעזרת האל. משרשי המצוה, לפי שהכהנים נבחרו לעבוד עבודת השם תמיד, ראוי ומחוייב להיותם קדושים ונקיים יותר מכל שאר העם בכל עניניהם, אף כי בענין הזיווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב שלא לישא הזונה שמזגה רע ומר פן תסירנו ותטנו ברוב ליקחה מדרכו הטובה וכוונתו הרצויה. גם היא בושת ופגם אל כל הקרב אליה, שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה. מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות ס"א ע"א] שהזונה האמורה כאן היא כל שאינה בת ישראל, דכולן בכלל זונות הן, ועוד שכיון שאין קידושין תופשין בהן זימה היא. וכן תקרא זונה כל בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה בכל, לאפוקי אלמנה שנבעלה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט, שאין איסור זה שוה בכל אדם ואינה נעשית זונה בכך. וכן נמי תקרא זונה כל שנבעלה לכהן חלל, ואף על פי שהיא מותרת להנשא לו, שאין היותה זונה תלוי בבעילה של איסור אלא בפגימה, ומפי השמועה למדנו שאינה פגומה אלא מאדם האסור לה שתנשא לו או מכהן חלל.
מנחת חינוך פרשת אמור מצוה רסו אות ג: (ג) בעודה נדה כו'. כ"ה גם בר"ם ועיין במ"מ כתב דיליף מסוגיא דיבמות דילפינן מאלה דאין נעשה חלל מנדה ואם איתא דבא על הנדה זונה משוי לה ה"ל להיות הוולד חלל כי הוי בכלל אלה אע"כ דאינה נעשית זונה כלל ע"ש וע' בב"ש סי' ז' סקל"ה שכתב ג"כ זה ולא הביא ד' הה"מ וע' שם שלפמ"ש לעיל דבריו מגומגמים קצת וע' ברמב"ן עה"ת הובאו דבריו בס' בית מאיר כתב דהנבעלת לח"ל אין לוקין משום זונה רק נפיק מקרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר ואיסורא הוא דאיכא אבל מלקות ליכא כדברי הב"ש בסימן ו' וז' אך הוא שיטה אחרת כי דעת התוס' דלוקין משום לאו זה ע' לעיל:
מנחת חינוך פרשת אמור מצוה רסו אות ד: (ד) ולפיכך כו' או נתין וכו'. וכ"ה בר"מ שם ובברייתא דיבמות וצ"ע דהא הר"מ פי"ב מהל' אישות פסק כלישנא דרבא דלא תתחתן איירי בגיותן ובנתגיירו כל שבעה עממין מותרין לבא בקהל מה"ת רק על נתינים דוד גזר ע"ש א"כ נתין אינו אסור אלא מדרבנן א"כ היאך כללו הר"מ דנקראת זונה ובודאי אין לוקין כהן הבא על הנבעלת לנתין כיון דמה"ת הוא שרי לבא בקהל ובברייתא דנקטי נתין אפי' להסוברים כהר"מ עי' במ"מ דאגב גררא מייתי' כמו חלוצה בהדי גרושה אבל הר"מ הוא פוסק ה"ל לפרש דבריו. וגם לדעת הר"מ שכתב אבל הנושא חלוצתו או קרובת חלוצתו לא עשאה זונה או א' מהשניות לא עשאה זונה נראה דס"ל דאפי' מדרבנן לא נעשית זונה דחכמים לא גזרו בפסולים דידהו כעין תורה לפסול אשה וכ"ה להדיא בר"מ פי"ט ה"ח שכתב הבא על א' מהשניות הוולד כשר לכהונה וע"ש במ"ל דאפי' על ביאה שניה אין הוולד חלל מדרבנן דבביאה ראשונה לא נעשית זונה אפי' מדרבנן ע"כ אין הוולד חלל בביאה שניה וע"ש במ"ל שכתב אף דחז"ל גזרו על חלוצה אטו גרושה אבל על זונה מדבריהם לא גזרו אטו זונה דאורייתא כי זנות לא שכיח א"כ היאך כתב כאן והנבעלת לנתין דלשיטתו היא כשרה לכהונה אפי' מדרבנן. ומצאתי בשעה"מ פח"י הקשה קושיא זו ותירץ שם דדוקא שניות שאינו אלא משום גדר וסייג לא גזרו חז"ל להיות זונה אבל נתין עשאוהו כמו פסול ד"ת וע"ש שכתב דגם אם נבעלה לממזר דרבנן נעשית זונה דרבנן ע"ש פלפול ארוך א"כ המכוון בדעת הר"מ דנפסלה מדרבנן אבל מה"ת בודאי לא נפסלה לשיטתו ופשוט:
