אם הולכים להגיש לי אוכל, ומחוסר סבלנות אכלתי שוקולד, האם אני צריך לברך או שזה מוגדר כמו משהו ששייך לסעודה?
אני מבין שאכלת כבר לחם, ושאלתך אם השוקולד חייב ברכה ראשונה או שהוא טפל לפת. שוקולד ודאי אינו טפל לפת ויש לברך עליו גם באמצע סעודה.
שאלות שנצפות עכשיו:
מאמרים אחרונים
מדריכים הלכתיים
מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?
מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל
כן, התכוונתי אחרי לחם,
ומה אם זה אותו מקרה רק שזה היה עוגיה או עוגה?
(למדתי שאם זה בא כדי להשביע, אז זה לא מוגדר קינוח ולכן לא לברך על זה)
ולגבי פרי, אני מבין שתמיד צריך לברך גם אם זה בא כדי להשביע ולא כקינוח? הבנתי נכון?
דבר שבמהותו הוא קינוח, אינו טפל לפת אלא אם כן הוא נאכל איתו ממש, נגיסה אחרי נגיסה, ראה משנה ברורה בסי' קעז.
בפרי שלפעמים נאכל גם לשובע, כמו שמצוי שאדם לוקח לעבודה סנדוויץ ופרי, אם יאכל תחיל ה וסוף את הפרי עם לחם, פטור מברכה ראשונה, אבל אם אוכלו לבדו אחרי הלחם, חייב לברך, ראה שמנה ברורה בסי' קעז.
לסיכום:
אדם שאוכל מאכל "קינוחי" (זה יכול להיות שוקולד, עוגיה, עוגה, או פרי) בתוך סעודת פת,
אם אכל את זה כקינוח, (דהיינו לא נגיסה אחר נגיסה עם הפת) – מברך על הקינוח ברכה ראשונה.
היוצא מן הכלל הוא: אם אדם לוקח לעבודה שקית עם עוגה ולחם, ואוכל את העוגה ראשון – לא מברך ברכה ראשונה, (אך אם יאכל את העוגה בסוף, הרי זה קינוח וכן מברך בורא מיני מזונות)
האם הסיכום הזה נכון? (או שההשואה בין עוגה לפרי היא לא מדויקת)
(אגב בהודעה האחרונה ששלחתם, בשורה השניה, לא הצלחתי להבין מה כתבתם יש שם איזהשהי טעות בהקלדה)
ממש לא מדוייק, כי אכן יש הבדל גדול בין עוגה לפרי, וגם חילקנו בין פרי לשוקולד, אז אני חוזר שוב..
עוגה, אם אין בה את שלושת גדרי פת הבאה בכיסנין, היא ספק לחם, ואין לברך עליה בתוך הסעודה.
פרי, כיון שלפעמים נאכל לשובע, אם אוכלים אותו תחילה וסוף עם לחם הוא פטור מברכה ראשונה ואם אוכלים לבד הוא חייב ברכה.
שוקולד שהוא קינוח בעצם, ואינו דומה לפרי שלפעמים נאכל לשובע, חובה לברך עליו אלא אם כן כל נגיסה ממנו נאכלת עם פת.
מה עם עוגיה? צריך לברך באמצע סעודה?
זאת אומרת האם זה נגזרת מעוגה או שזה שונה?
מבצע: תלמד סי' קסח סעיף ז ותענה על שאלתך…
אחרי העמקה בנושא, זה הסיכום שיש לי:
בתוך סעודת פת:
שוקולד – מברכים.
פרי – תלוי,
כקינוח כן, כעיקר הסעודה לא.
מזונות – לא מברכים, אלא א"כ נכסס, ממולא, מתוק.
א. האם הסיכום נכון?
ב. אני לא מבין למה במקרה המקורי שהצגתי (בתוך סעודת פת לאכול שוקולד לפני שהארוחה מגיעה) – צריך לברך על השוקולד.
למדתי שכל מאכל שבעולם, אפילו אם הוא הכי "קינוחי" שיש, אם אוכלים לחם לפני האכילה ולחם אחרי האכילה – הוא טפל לפת.
אז מדוע אני צריך לברך על השוקולד אם אני אחרי המוציא ואני אמשיך לאכול לחם אחר כך?
תודה רבה.
שתי נקודות שאמרת לא נכונות: 1. בפרי, אם אוכלים כקינוח ודאי מברכים, אם אוכלים לשובע, גם מברכים! אא"כ אכל אותו תחילה וסוף עם פת. וכשאמרתי תחילה וסוף, לא הכוונה לפניו ולאחריו, אלא אותו עצמו, ללפת בו את הפת בפועל ממש.
2. ממילא גם זה השוקולד, מה זה משנה מה אכלת לפני ולאחריו? רק אם תאכל אותו עצמו עם לחם, ובשונה מפרי, לא רק תחילה וסוף, אלא כל ביס ממנו עם הלחם בפועל, אז לא מברכים עליו.
זה לשון הספר "וזאת הברכה": "הקובע סעודתו על פירות (דהיינו, שאוכל לחם ובמקום שאר התבשילים הוא אוכל רק פירות), אינו מברך על הפירות בנפרד". ע"כ לשונו (עמ' 76).
מכאן רואים שלא מברכים (אפילו שאין לחם אחריו). נכון?
לגבי פירות ושוקולד,
אני מבין שהדברים הם כך:
בפירות – צריך לאכול חתיכה של לחם מייד לפני הפרי, ועוד חתיכה של לחם מייד אחרי הפרי – ואז לא מברכים.
ובשוקולד -(לא מספיק לחם מיד לפני ומייד אחרי) צריך להתחיל בלחם, וצריך לאכול ממש נגיסה נגיסה ואז בסוף לסיים עם הלחם ואז במקרה הזה לא מברכים על השוקולד.
הסיכום נכון?
1. זה נקודה נוספת שהתעלמתי ממנה קודם מחמת שאינה מצויה: כאשר עיקר סעודתו זה הפירות, לא מברכים עליהם. אומרים שהחזון איש לא היה מברך על פרי בסעודה כיון שהיה קשה לו לעכל לחם ועיקר שבעו וסעודתו היה הפרי. אבל אם זה לא עיקר הסעודה אבל נאכל לשובע, צריך תחילה וסוף עם לחם.
2. אני מבין שלא די מיד אחרי ומיד לפני אלא יחד ממש באותה נגיסה, בתחילה ובסוף.
שאלה אם צריך לברך על ממרח שוקולד שהרי נאכל אם הפת וגם כן ממרח תמרים וכו..?
ממרח שוקולד על לחם אינו טעון ברכה לעצמו. קובית שוקולד טעונה ברכה.
השאר תגובה