שאלה:
שלום רב!
שאלתי מאוד אישית,ואודה באם תוכלו לענות לי ברגישות.
אני נשוי עם ילדים ב"ה. ובד"כ חיי האישות שלי ואישתי מצויינים ב"ה.
אני משתדל גם לשמור על העיניים שלי בדרך אגב.
לפני מספר ימים ,יום לאחר הטבילה,היינו אמורים להיות יחד ברצון שנינו,אך לצערנו מחמת עניין שצץ עם אחד הילדים הגדולים,וזה נגרר לשעה מאוחרת בלילה ,אישתי הייתה עייפה מאוד ולא הייתה מוכנה לחכות,למרות שלי בתור גבר היה קשה לוותר כי כבר עמדנו להיות יחד. לאחר תקופה שהיינו אסורים.
לצערי הרב,לא יכולתי להירדם ובאמצע הלילה הערתי אותה,וביקשתי שנהיה יחד ,אך היא הייתה חצי רדומה,ולצערי היינו יחד שהיא ישנה.
לאחר מכן היא מאוד כעסה על הצעד שלי,ובצדק. וכבר כמה ימים לא רוצה שאגע בה עד שהיא תירגע כיהיא נפגעה שלא יכולתי להתאפק ולא התנהגתי כמו בן אדם.
אני הבנתי את הטעות שלי,והתנצלתי מעומק הלב והיא קיבלה אך לא רוצה שאגע בה כרגע.
למרות שאצל גבר זה מאוד קשה ,אבל איך שזה נראה כרגע ,כנראה בזמן שנותר כשבוע וחצי שאנו מותרים-אין סיכוי שהיא תרצה שאתקרב אליה.
זה מאוד קשה לי ,להיות פעם בחודש עם אישתי.
אני כבר חושב אולי כבר לעשות דברים שאסור ביני לעצמי,ואז אדאג לעצמי והיא תמשיך עם הריחוק שלה ממני..
יש לציין שבשאר הדברים אנו מדברים והכל מצויין…
אודה להתייחסותכם מבחינה הלכתית או פתרון זוגי איך לשוחח איתה על המשבר הזה..
תשובה:
קראתי בצער את שאלתך, נראה לי שאשתך הגיבה באופן מוגזם מאוד, אני מבין מה שהרגישה אבל תסביר לה, שהרצון שלך בחיי אישות אינו סתם פורקן יצרים, אלא הוא רצון להיות איתה, וזה בונה ומסייע לכל הקשר ביניכם, וזה מקרב, ואתה מתגעגע אליה, מבקש סליחה שפגעת, אבל אתה רוצה לתקן ולא להעמיק את השבר, אני מקווה שהיא תבין. ואגב, היא חייבת לראות כך את הקשר הגופני, הוא חלק מהקשר הנפשי, אשתך היא לא כלי לפורקן יצרים, היא אשתך שלך, והקשר הזה ביניכם הוא כלי ביטוי ואופן להעצמת הקשר הנפשי. אם תשכיל להפנים זאת תוכל גם להעביר לה את זה בצורה נכונה.
בהצלחה ובשורות טובות.
