שאלה:
אם קמתי ממקומי ע"מ ליטול מים אחרונים ובדרך לכיור פגשתי בעוד מנה שנעלמה מאיתי האם זה נחשב להיסח-הדעת? האם יש הבדל אם הכיור באותו חדר או שעברתי חדר (יצאתי ממקום האכילה)? במידה וכן, באיזה שלב? מיד עם הקימה על דעת כך? הגעה לכיור? מילוי המים בספל?
תשובה:
הדין הוא שכשאדם נוטל את ידיו בנטילת מים אחרונים, נטילה זו אכן מהווה היסח הדעת מן הסעודה שלאחריו כבר שוב איננו יכול להמשיך ולאכול ממנה. אבל אמירה הביאו מים אחרונים או הליכה לקראת המים אחרונים אינה נחשבת היסח הדעת עדיין, ולכאורה כן הוא הדין בשאר המקרים שכל עוד שלא נטל את ידיו למים אחרונים עדיין אין בזה היסח הדעת מן הסעודה.
מקורות:
בן איש חי שנה ראשונה פרשת קרח סעיף ז, וכך כותב: שנים שאכלו כאחד וגמרו ובא שלישי, כל שלא אמרו הב לן ונבריך או שלא נטלו ידיהם מים אחרונים חייבין ליתן לו לאכול כדי שיצטרף עמהם, אבל, אם אמרו הב לן ונבריך או שנטלו ידיהם אינו מצטרף עמהם. ומיהו אם אמרו הבו נטול ידינו, כיון דלא אמרו ונבריך, מצטרף. ויש מי שכתב דאם נטלו ידיהם או אמרו הב לן ונבריך דאינו מצרף, מ"מ מצוה שיטלו ידיהם ויברכו ויאכלו מעט משום זימון, צא ולמד כמה חביבה מצות זימון וכנז' כל זה בחס"ל ז"ל יע"ש:
