שאלה:
האם מותר על פי ההלכה לשבת רגל על גבי רגל צמודות זו לזו?, האם אין בזה קושי אבר? וחשש הוצאת זרע לבטלה על ידי צורת ישיבה זו? , ותמיהני שרואים הרבה חרדים לדבר ה' יושבים ככה ברבים בלי בושה והרי הלא זה מן העבירות הכי חמורות בתורה
לי עצמי כשאני רואה אנשים יושבים כך זה מעורר בי מחשבה שבן אדם שיושב כך הוא מתענג בקושי אבר, וכשמנענע רגל על רגל זה ענין של מחכך באבר הברית וזה נכלל בלאו דלא תנאף כמו שכתבו התוס' לא תנאף- לא יהא בך ניאוף בין ביד בעין ברגל, האם אני צודק או לא? למה לא רואים שמוחים כשיושבים כך וכמנענעים רגל על גבי רגל מה הפשט? השאלה הזה מטריד אותי כבר שנים רבות, נא לענות לי. תודה רבה
, ותמיהני שרואים הרבה חרדים לדבר ה' יושבים ככה ברבים בלי בושה והרי הלא זה מן העבירות הכי חמורות בתורה
לי עצמי כשאני רואה אנשים יושבים כך זה מעורר בי מחשבה שבן אדם שיושב כך הוא מתענג בקושי אבר, וכשמנענע רגל על רגל זה ענין של מחכך באבר הברית וזה נכלל בלאו דלא תנאף כמו שכתבו התוס' לא תנאף- לא יהא בך ניאוף בין ביד בעין ברגל, האם אני צודק או לא? למה לא רואים שמוחים כשיושבים כך וכמנענעים רגל על גבי רגל מה הפשט? השאלה הזה מטריד אותי כבר שנים רבות, נא לענות לי. תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
אינני יודע בדיוק למה כוונתך, איזו צורת ישיבה גורמת לכל הנ"ל, מה שחשוב לדעת, שכל אדם יש לו את סף הרגישות שלו, ולא כל מה שגורם לך לתחושה מסויימת גורם גם לאחרים, לפעמים אנחנו שופטים אנשים במשקפיים שלנו בעוד שהם כלל לא נמצאים בסיטואציה שעליה אנחנו חושבים, יתכן שגם כאן זה כך.
שנזכה לחיים כשרים והגונים בעבודת ה'!
מקורות:
יש מצווה מן התורה ללמד זכות ככל האפשר על ישראל, ועי' בספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעז. וזה לשונו: והמצוה הקע"ז היא שנצטוו הדיינים להשוות בין בעלי דינין ושיהיה נשמע כל אחד מהם עם אורך דבריו או קצורם. והוא אמרו יתעלה (קדושים יט) בצדק תשפוט עמיתך. ובא הפירוש בספרא (פ"ד ד, שבועו' ל א) שלא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. וזאת אחת מן הכוונות שכולל עליהם הצווי הזה. ובו גם כן שכל איש מצווה לדון דין תורה כשיהיה יודע בו ושישבית הריב שבין הבעלי דינים. ובביאור אמרו (סנה' ג א) אחד דן את חבירו דבר תורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ויש בו עוד שראוי לדון את חברו לכף זכות (שבועו' וספרא שם) ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב וחסד. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות מפוזרים מן התלמוד:
שני מעשים נפלאים בענין מובאים בגמ' דלהלן, על כמה שניתן לדון את האדם בכל מצב ומצב לכף זכות, וידוע מה שכתבו המפרשים שהאריס שם שדם לכף זכות היה רבי עקיבא. מסכת שבת דף קכז עמוד ב: תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. – אמר לו: אין לי. – תן לי קרקע. – אין לי. – תן לי בהמה. – אין לי. תן לי כרים וכסתות. – אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? – אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. – ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? – אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. – בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? – אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. – ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? – אמרתי שמא אינן מעושרות. – ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? – אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. – אמר לו: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות – המקום ידין אותך לזכות. תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל, ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו. ואמר (להן) +מסורת הש"ס: [להם]+ בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. – בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. – אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לכף זכות – המקום ידין אתכם לכף זכות. תנו רבנן: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו: מי ילך? – אמר להם רבי יהושע: אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל, ושנה לתלמידיו. ואמר (להן) [להם] בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? – אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. – בשעה שנעלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. – בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. – אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לזכות – המקום ידין אתכם לזכות.
