שאלה:
שלום לכבוד הרבנים שליט"א
ראיתי שאצל הרבה ספרדים נוהגים לומר לפני הסדר את החרוזים של קדש ורחץ.
א. רציתי לשאול האם יש לזה מקור באמת, או שזה סתם משהו נחמד בשביל האווירה? ראיתי שבספר יסוד ושרש העבודה כתוב לעשות כך, והוא כותב גם שיש סודות נפלאים במילים האלו. שאלתי כבר כמה מקובלים, וגם חפשתי מעט, ולא מצאתי מישהו שכתב שיש איזה סוד במילים האלו (ראיתי כאלה שדרשו כמין נוטריקון, אבל לא שזה הכוונה של מי שחיבר את החרוז).
ב. בהגדה החדשה של הרב ירחמיאל הלפרין שליט"א ראיתי שהוא כותב לגרוס מגיד רחץ ולא מגיד רחצה. מצד אחד, רחצה מתחרז עם מצה. אבל מצד שני אםם גורסים רחץ זה מסתדר יותר יפה: שלש חרוזים 1 קדש ורחץ. 2 כרפס יחץ. 3 מגיד רחץ. מספר 4 (מוציא מצה) לא מתחרז עם השלש, אבל בהמשך יש עוד שלש: 1 מרור כורך. 2 שלחן עורך. 3 צפון ברך. חרוז 4 הלל נרצה הוא כבר חרוז שחוזר למספר 4 הראשון (מוציא מצה, הלל נרצה).
אבל כמעט בכל ההגדות שראיתי עד עכשיו, תמיד יש מגיד רחצה.
בעצם, זה לא כזה נפק"מ, כי זה רק חרוז בשביל לזכור את הסדר. אבל אם יש בזה באמת סודות גדולים, אולי צריך לדייק יותר מה הנוסח הנכון.
תודה רבה לרבנים החשובים
תשובה:
אינני יודע אם יש בכך סודות ואינני בקי בסוד, אבל אני חושב שאחד הדברים המרכזיים בליל הסדר הוא דוקא נושא המנהג, וזה דבר מאוד יפה שמודגש מאוד בבתי ישראל, ואסביר:
בעיני יש שתי משמעויות שונות לנושא המנהגים בישראל – יש מנהגי הלכה, כיצד לפסוק בשאלות הלכתיות מסוימות, תקנות הציבור, גזירות כמו קטניות ועוד, שבזה יש את עיקר נושא המנהג וענין אל תיטוש תורת אמך, לפיו אדם חייב לנהוג כמנהגי אבותיו, ומנהג ישראל דין הוא.
אבל יש נושא שבעיני הוא בעל ערך חינוכי ורוחני רב, והוא מנהגים שאמנם אינם מנהגי הלכה, אלא יותר ענין של מסורת, אבל הם יוצרים חיבור עתיק יומין לדורות עברו, לסבא ולסבתא, למורשת ולמסורת. הם מטביעים חותם עצום בלבבות, נותנים מתיקות אוירה ורוח בכל חיי המצוות, ונותנים גו וזקיפות קומה לדורות.
מנהגי הניגונים והפיוטים הם בכלל הענין הזה.
"אנשי הלכה" נוטים לפעמים לזלזל כביכול במנהגים שכאלו, נרצה? זה כבר "אחרי ליל הסדר", זה לא נכון! מאוד חשוב שיהיו בבית מנגינות של "הבית", "אצלנו שרים כך", "אצלנו רגילים כך", להקפדי על כך בשבתות ובמועדים, לספר לילדים להעריך ולהשביח כאלו מנהגים, זה נותן להם המון.
שם נמצא גם החרוז של קדש ורחץ עם מנגינה מסורתית.
תראו הרבה נחת!
הנוסח הנכון הוא כמובן רחץ
החרוזים הם חַץ ורֵךְ
עם חרוז מבריח
צָה גם בהגדה של הרב שטרנבוך אומר להגיד את בכל מקום קדש לפני הקידוש ורחץ לפני הנטילה וכו'
לעניין כורך יש בעיה כי לא כדאי להפסיק בין ברכת המרור עד סיום אכילת הכורך וההכרזה היא הפסק
בעניין מנהגים יש כאן (באתר דין) סתירות ומנהג איפה ואיפה מה לקרב ולעודד ומה לדחות באמת הבנין ובגילא דחיטא ואכמ"ל
אין סתירה, רק צריך לקרוא בעיון את התשובות…
השאר תגובה