שאלה:
שלום רב,
אני בחור ישיבה המשתדל ב"ה לעסוק בתורה ויר"ש. לפעמים אני לא מבין מהו הדרך הנכונה שיבור לו האדם. ואפרט את כוונתי, שהרי אני מרגיש הרבה פעמים צורך לברר, ולהתחזק בעיקר השקפותיי ובענייני מחשבת ישראל, בכדי להמשיך ביתר שאת, ובלא זה אני מרגיש שהשגרה איננה טובה לי. וזה יכול לגרום לי לפעמים להיות פחות משקיע בעמל התורה באסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, בבירור דברי הגמ' וכו'. ויודעני שמכיון שזה חלק מהתורה ועסקו בה רבותינו, בע"כ לגעת בזה. אלא שאחרי התבוננות, אני שם לב שהבחורים בישיבות (לאלו שאיכפת להם מההשקעה בחיים היהודיים נקרא לזה) מתחלקים בב' קבוצות. אלו שלא כ"כ משקיעים בזה, לומדים אולי מוסר חצי שעה, ותו לא, ועמלים בעיון הגמ' בלא צורך להתפלסף. ומאידך קבוצה אחרת שהיא בדר"כ פחות רצינית ומקפידה על הכללים ועל עניין ביטול תורה וכדו', מעדיפים להתפלסף ולהתווכח (לפעמים שעות ארוכות) בכדי לברר נקודות בעיקר ההשקפה היהודית. ואי"ז אומר שרמה לימודית בלימוד הגמ' אין להם, אלא שבכמות אין מספיקים כמו אלו שלא משקיעים בהשקפה.
ולכאו' היה אפשר לומר שיש בזה מעלה גבוהה להתבונן בכל הדברים האלו, אך המציאות בשטח מורה, שלמעשה לאחר כמה וכמה שנים, אלו שישבו ולמדו בלא לדון בדברים אלו, יצאו ת"ח גדולים, וכל גדולי הדור של היום לא שמענו שהתעסקו בזה. ואילו הבחורים ששמו חשיבות לעניינים אלו לא כולם יצאו מהם ת"ח המתקבלים ע"י כולם.
ונפשי בשאלתי, שבראותי כאלה דברים הנני נבוך ולא אדע, בער ולא אבין. הרי אני לא עושה את זה בגלל שעמום ותשוקה להתווכח, אלא בגלל שאני מרגיש שזה אמור להיות גם חלק מה'יהודי' שבי, ושאני צריך לברר מה חובתי בעולמי. אבל מצד ב', אם אני רואה בזה שהתוצאות לא מביאות הרבה פירות, הרי ממילא יש לי לומר לעצמי שאי"ז אלא פיתוי יצה"ר, ועצלות מסויימת בכדי שלא לגעת בדברים הנוגעים לדברי הגמ' שהם יותר קשים ודורשים יותר עמל (כמובן שגם מחשבה דורשת עמל, אלא שכוונתי בזה שמפאת החברה, להיות 'מעודכן' ולאחוז עם כל הציבור בסוגיות הרי זה דורש השקעה יותר גבוהה, וא"כ חוששני שאולי זה מגיע מאיזה התרשלות מסויימת וניסיון להימלט מחובתי..)
אשמח מאוד אם אקבל תשובה לנושא, הגם שאי"ז נוגע 'להלכה', אולם 'למעשה' זה אכן כן נוגע.
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך חשובה מאוד, והצגת אותה בצורה יפה ומבוארת. רק נראה לי שלא דייקת בתיאור מציאות החיים בענין זה ואסביר.
נכון שיש את אלו שלא עוסקים כלל בענין מחשבת ישראל, נכון גם שיש שסתם מתפלספים בצורה שאינה מקדמת אותם ולוקחת זמן מיותר רב מידי ללא תוצאות, והם לאו דוקא המתמידים הגדולים שבינינו. אבל יש אפשרות שלישית… כן ללמוד את הנושא בצורה רצינית, עם רב שיודע תחומים אלו, אבל בזמנים מוגדרים, ובתוכנית מסודרת שאינה מפריעה לזמני הלימוד, ואדרבה כך צומחים. זכורני מימי לימודי כבחור בישיבת חברון, שהרבה בחורים היו הולכים פעם בשבוע לשיעור אצל הגר"מ שפירא זצ"ל, או שהיו לומדים ס' דרך ה' אצל הגר"ד כהן שליט"א וכיוצא בזה. כלומר ברגע שזה תחום בזמן, ונעשה בהכוונה על ידי רב מומחה לדבר, ובצורה יסודית וממצה, זה דבר נפלא, מעשיר מעמיק וחשוב עד מאוד.
עשה לך רב!
בהצלחה רבה.
