שאלה:
ידוע שהקב"ה הוא טוב וברא את העולם כדי להיטיב לברואים, ("מרצון הטוב להיטיב" – הרמח"ל), ואם כן – כיצד זה מסתדר עם הנאמר "נח לו לאדם שלא נברא משנברא"?
בתודה עמוקה
תשובה:
שלום וברכה
מה שאמרו נוח לו לאדם שלא נברא, אין הכוונה שטובתו האמיתית היא שלא להברא, אלא שהאדם שאינו יודע את טובתו האמיתית, אם היינו שואלים אותו אם רצונו לרדת לעולם, בלי ספק היה מסרב. כלומר, לנו יש תחושה שכביכול ברור שהטובה שלנו הטבעית הפשוטה יא להיות כאן, כדי ליהנות ממנעמי העולם הזה, ואילו המוות נתפס אצלנו כחידלון גמור וכאסון גדול. באים חז"ל ואומרים לנוש האמת בדיוק הפוכה, האינסטינקט הטבעי ההגיוני של האדם, הוא לרצות להיות בחיי הנצח וכלל לא להיות כאן, משום שהעולם הזה הוא כולו דמיון ורק העולם הבא הוא המציאות האמיתית והנרצית, אלא שהאמת שאדם חייב לעבור כאן בדרכו לעולם הבא כדי להיות זכאי לו.
מצטער, לא הבנתי את תשובתכם, אם תוכלו לבאר יותר,
כמו שכאשר אנחנו כאן בעולם הזה בגוף שלנו אנחנו טועים לחשוב שהטוב האמיתי הוא כאן, כך כשהנשמה בעולם העליון היא סבורה שהטוב לה הוא להשאר שם, אבל האמת היא שלמרות שאכן הטוב האמיתי הוא שם, כדי לנחול אותו בשלימות צריך להגיע קודם לכאן, וזה לטובתנו.
אז למה אמרו חז"ל טוב לו לאדם שלא נברא?
הרי לאמיתו של דבר זה טוב.
הכוונה שיש בזה סיכון מסויים, הדגש הוא על ה"ועכשיו שנברא", כצ"ל.
השאר תגובה