תפילת שחרית ארוכה ביותר

שאלה:

שלום רב, לוקח לי המון זמן להתפלל שחרית, זה שנים. לוקח לי כ-3 שעות כל יום ועוד פרקי התהילים שאני קורא כל יום אחרי התפילה אז ביחד לוקח לי כ 3.5 שעות. אני יודע שזה מוגזם ואנשים בד״כ מתפללים שחרית כ-45 דקות עד שעה. האם לדעתך, הרב, יש להמשיך כך או שצריך לקצר את התפילה ולדלג? מאד אשמח ומאד יעזור אם אוכל לדלג על קטעי תפילה אך איני רוצה ׳לפגוע בצינורות השפע של התפילה כי הרי כל התפילה מחושבת בדיוק רב ע״י חכמינו ז״ל, לגבי צינורות השפע / התפילה וכו׳. ואיני רוצה לשבש את התפילה וע״י זה לגרום לאי סדר ופגיעה בצינורות התפילה/שפע כמו שאמרתי. האם ישנו דרך בו אוכל לקצר משמעותית את התפילה מבלי לפגוע כלל בהורדת השפע והצינורות וכו׳? ולקבל את אותה שכר תפילה כפי שמתפלפלים אחרים מקבלים?

בברכה,
יעקב

תשובה:

מה אומר לך.. אינני יודע. כדאי רק לבדוק אם זה בא ממקום בריא של תפילה בכוונה וכו', או ממקום של חרדה או סוג של כפייתיות שזה דבר שצריך לטפל בו.

הייתי רוצה להאריך ולהתעכב מעט על דבריך אתה כותב כי חשוב מאוד להתפלל הרבה זמן מפני שאינך רוצה לפגוע בהורדת השפע והצינורות, נראה מתוך דבריך כי אכן חשוב לך מאוד שלא לפגום בתפילה ולכן אתה עושה בשביל כך מאמצים רבים, אמנם לא הבנתי מתוך השאלה האם אתה חש טעם בתפילה עצמה, האם האריכות הרבה היא בשל הטעם המתוק והקרבה שאתה חש בקשר אל האלוקים, האם אתה חש בתפילה תחושה עמוקה של דביקות וקשר בל ינתק לריבונו של עולם?

אם אכן כך הדבר ניתן להבין את אריכות התפילה, בודאי ובודאי שמצינו אצל גדולי ישראל תפילות ארוכות עד מאוד, תפילות אלו היו רווי כיסופין ודמעות, תחושה של הישענות על בורא עולם וחוסר יכולת להתנתק מן הקשר העמוק והפנימי עם אבינו מלכנו בוראנו וגואלנו. אם זכית לכך אשריך, אמנם בכדי לזכות לקשר זה יש אכן לכוון ולפעול בצורה הנכונה.

וכשלא עובדים באופן הנכון ניתן ליפול מאוד, תפילה כזו יכולה לנבוע מהסתבכיות נפשיות שבסופן כאב ומצוקה רבה ואיומה. בכדי שתוכל אכן להשתחרר מכך אביא לך את דבריו של בעל הקהילות יעקב הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל המספר במכתב מפורסם מאוד המופיע בספר קריינא דאגרתא חלק א עמוד רעג על דברים דומים. הוא מספר שם על אדם אחד שבקר אצלו והיה תמיד חושש לכך שלא אמר חלק מן המילים כהוגן או שדילג וחששות דומים, וכותב שם שהיה לו קשה מאוד לדבר איתו כי לא שם לב לדבריו ובסופו של דבר הפסיק מלהתפלל ונפל למרא שחורה נוראה ואחר איזה שנים הוטב קצת וה' יתברך ירחם עליו.

ועוד סיפר שם על אחד מן הבאים אליו בשאלה דומה והיה מוכן לשמוע מה שאומרים לו על פי ההלכה וכך הוא כותב שם במכתבו "והורתי לו שיתפלל בסידור ומה שכבר עבר לא יחזור עליו בשום אופן אפי' יהא נדמה לו בברור שלא אמר כהוגן או שדלג תיבות וזה ברור שעל פי ההלכה אינו מחוייב יותר אבל אי אפשר להסביר דבר זה למי שהוא בעצבים מתוחים בענין זה, ולכן צריך לומר לו בהחלט ובלי טעם אולי יש רק להסביר לו שחשש דאורייתא אין כאן וקשה לי להאריך בענין זה רק כן להורות לו שבכל מה שעבר לא יחזור שוב עליו עוד הפעם. ובדבר הנקיות הקלתי מאוד על פי דברי שו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב סי' ט' שמכיוון שבזמן הגמ' הסתפקו בג' אבנים לנקות אחר עשיית צרכיו בבית הכיסא אם כן רואים שבזה כבר מספיק, וסדרתי לו שיקנה בחמש או שש ניירות ואחר כך לרחוץ בקצת מים כמו שכתבו הפוסקים בשם האריז"ל, ואחר כך שוב לא ישגיח כלל אם נשאר נקי או לא רק צריך לקנח המים כי כשישאר לחלוחית תמיד זה גורם פצעים שם, הכלל שלאחר שידיח וירחץ קצת שוב לא ישגיח כלל אם נשאר משהו ויכול לסמוך על הדברי חיים.

כן בענין מקום הנחת תפילין מה שכתבו הפוסקים שיהא באמא אינו שיהא באמצע ממש רק כל שהוא בערך כבאמצע היינו כשמשער בלבו שזה בערך באמצע סגי בהכי ויותר מזה הקיל שם בדברי חיים חלק ב' סי' ו' וברוך ה' אותו הבחור נתרפא במשך זמן קצר וכעת הוא משמש במשרה חשובה וכו'. הכלל חובה גמור עליו שלא להיות משונה מרבותיו ושום תלמיד חכם ויתנהג כנ"ל ואח"כ שוב יראה בעזר ה' יתברך שתפילתו מתוקנת."

נראה לי שאין צורך לדאוג לחששות מן הסוג הזה, אמנם ברצוני לגלות לך יסוד נפלא המופיע בספר נפש החיים שאין צורך להעמיק בכוונות מילות התפילה והם פועלות בפני עצמם משום שחכמינו הכניסו בהם סודות עמוקים ונשגים ולכן מספיק לאומרם בלבד ולכוון רק את פירוש התיבות ואלו דברי הנפש החיים בשער ב' פרק יג עיין בהם היטב.

"העצה היעוצה על זה. הוא כמו שאמר המגיד להב"י באזהרה ב' שבריש הספ' מגיד מישרים ז"ל. ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות. כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפלה. אין אתנו יודע עד מה. כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפלה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין. ועד אחרון הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל. אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים. אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנ"הג מתקני התפלה. שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. וכל מבין יבין. דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תקון נפלא ונורא כזה. לכלול ולגנוז במטבע תפלה קבועה וסדורה בנוסח א'. התקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה. ושבכל פעם שמתפללין יוגרם תקונים חדשים בסדור העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים. שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל ב"ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל. דלבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ודלביש ברמשא כו' כמ"ש בתקונים תכ"ב. וכן כל יום לחבירו שלפניו ואחריו. ולכן ארז"ל (חגיגה ט' ע"ב וברבה במדבר פ"ט) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש כו' או תפלה כו'. וכמ"ש באורך בפע"ח פ"ז משער התפלה ע"ש והוא בלתי אפשר אם לא ע"י הנבואה העליונה ורוח קדשו ית' אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תקון נוסח מטבע התפלה והברכות. שם הוא ית"ש בפיהם אלו התיבות ספורות וגנוזות בתוכם כל התקונים. לזאת מי הוא אשר עמד בסוד ה' על עומק כוונתו ית"ש. איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם:

אלא העיקר בעבודת התפלה. שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפלה. יצייר לו אז במחשבתו אותה התיבה באותיותיה כצורתה ולכוין להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם. כמש"ל בפ"י שלכן נקראת התפלה דברים העומדים ברומו של עולם שכל תיבה בצורתה ממש היא העול' למעלה מעלה כל אחת למקור' ושרשה לפעול פעולות ותקוני' נפלאים. והיא סגולה נפלאה בדוק ומנוסה למרגילים עצמם בזה. לבטל ולהסיר מעליו בזה כל מחשבות ההבלים הטורדות ומניעות טהרת המחשבה והכוונה. וכל אשר יוסיף הרגלו בזה. יתוסף לו טהרה במחשבתו בתפלה. והיא כוונה פשטית:

הגהה: והגם שהלכה פסוקה בש"ס שתפלה נאמרת בכל לשון. היינו לצאת ידי מצות תפלה כמו שנתבאר לעיל סוף ש"א שבכל המצות ואפי' מצות תפלה שנקראת עבודה שבלב. עכ"ז עיקרן לעכובא הוא חלק המעשי שבהן. אמנם למצוה מן המובחר ודאי צריך לצרף גם טוהר המחשבה וכוונה שלימה. ולפי גודל טוהר הכוונה כן תגדל מעשה המצוה ובפרט עבודת הלב שבתפלה. עם כי מי שהתפלל בכל לשון יצא י"ח. אבל אין ערוך למי שמתפלל בלה"ק באלו התיבות דוקא העומדי' ברומו של עולם ומדבק כל כחותיו בהם:"