ברכות ותפלות לשעת הדחק

זאת ועוד, ישנם חולים שאפילו את הנוסח שהציע כת"ר אינם יכולים להתפלל. ישנם גם מצבים בהם אדם אינו יכול להתפלל יותר מ10 דק'.

ולא אמנע מלהעיר כי שמעתי על שני תלמידי חכמים גדולים שהורו בפירוש שחולה שבאמת אינו מסוגל להתפלל כל התפילה כראוי, עדיף להתפלל בנוסח של הקונטרס הנזכר.
אכן, שניהם אמרו שרק לחולה יש להורות כך. לפי מה שהבנתי אחד מהם אמר שגם במקרים של פיקוח נפש או קרוב לפיקוח נפש, יש להשתמש בנוסח הזה.

וישרים דרכי ה' וכו'.

מרדכי

1. את הדבר הזה בדקתי יחד עם כמה תלמידי חכמים. עברנו יחד על כל הקונטרס מתחילתו ועד סופו. אדרבה, יש שם כמה דברים שהמחבר "החמיר" יותר מנוסחאות מקוצרות ומפוייטות שכתבו הגאונים והראשונים.
2. יש זילות? בשער הקונטרס כתוב מפורש שזה לשעת הדחק. בהקדמה הוא חוזר על זה פעם נוספת. ובתוך הקונטרס עוד מספר פעמים. אם יש אנשים מסכנים שאינם מכירים ומרגישים כראוי את עניין התפילה, אין זה עניינו של מי שבא לדאוג לאנשים הנמצאים במצב בו אינם יכולים להתפלל כראוי.
אני אישית סבור כי בחור "קליל" (או איך שתגדיר אותו) ששמח להתפלל בנוסח הזה, הוא במצב כל כך ירוד, שאחת מן השתיים: או שהוא מתפלל רק מתוך הרגל, וכמובן ללא כל רגש, אז מה ההבדל איך יתפלל? או שפשוט נמאס לו מהתפילה. אם כך, צריך לעבוד איתו בדיוק כפי שעובדים עם בעל תשובה.
לסיכום: גם אני (בעוונותי) ראיתי דברים שכתבו במקומות מסויימים. איני סבור שיצא מכך חילול ה'.
3. אם כתוב במשנה הוראה "לא יפסיק, אלא יקצר", מסתבר שלא מדובר במשהו שאדם סטנדרטי אינו יכול לדעת בעצמו.

הסידור נפלא ועברתי עליו לפעמים מחמיר ולפעמים כראוי, הוא מזכיר שזה לדעת הדחק ומי שלא מסוגל באמת להתפלל הרבה זמן זה שעת הדחק בשבילו, בסידורים רגילים יש נוסח הביננו אז מותר גם הנוסח הזה.
מכירני את המחבר שאינו מקצר בתפילתו אלא מאריך בה ואף מוסיף להאריך יותר ויותר בהצלחתך.

ידוע כי מאז שקמו מחדשים המנסים לפגוע ביהדות, נקטו רבותינו בכל הדורות את הכלל "חדש אסור מן התורה".
בנידון דידן, אני מבין שיש רבנים שהתירו (לפלא בעיני שכל המגיבים כתבו ששאלו רב ששמעו מרבנים ועוד ועוד. אבל אף אחד לא מעיז לכתוב את שמו של הרב. אבל בא נעזוב את זה). אבל בקונטרס הנזכר יש בעיה רצינית מאד!! ועל כך לא שמענו מרבותינו שידברו בנושא.
עם כל הקיצורים שלו (ואני באמת לא רוצה להתייחס לנושא כאן), באופן עקבי הוא כל הזמן כותב מה צריך לומר אחרי שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן. הוא חוזר על זה בקבוץ גלויות, ושוב פעם בבונה ירושלים, ושוב פעם בברכת העבודה. שוב ושוב מילים כאלה ש"כשיש עבודה במקדש אומרים…" "אחרי שיתקבצו הגלויות אומרים …" "בזמן שירושלים בבניינה אומרים …".
מאיפה כל הדברים האלו? מקובלנו שבית המקדש ירד באש מן השמים. וכולנו בטוחים שכשיבוא המשיח, אנחנו נדע בדיוק מה להתפלל ואיך להתפלל.
ואני שואל, מישהו מהרבנים העלומים חתם גם על הדברים האלה שכתבתי כאן?

אני מכיר את הרב החשוב שמוציא את הסידור הנ"ל
הוא איש חינוך, והתפילה בבית הכנסת שלו הוא בדיוק ההיפך מזה, זה תפילה עם מנגינות מתוקות שמושך את לב הרבה צעירים שאיבדו את הטעם בתפילות הישיביות היבשות, התפילה אורכת שם יותר מבתי כנסת אחרים, ובפרט בחגים ובימים נוראים (ביו"כ למשל התפללו מעלות השחר עד צאת הכוכבים ללא הפסקה!!!) ואני חושב שמי שמתפלל בבית כנסת שלו יודע מה זה תפילה אמיתית, אי לכך הנוסח שהוא נותן למי שאינו יכול להתפלל עשוי באמת רק לאלו שבאמת באמת אינם יכולים להתפלל, והוא כבר קיבל כמה תודות מחולי קורונה שהתפללו ביו"כ את התפילות העיקריות רק הודות לסידור הזה, ויש בחורי ישיבה שהתחילו להניח תפילין כל יום רק הודות לרב הזה ולסידורו.
אני חושב שכשמוציאים פסק נגד הסידור הזה צריך שיהיה בראש מעיינינו לא רק כבוד הסידור המקודש, אלא גם אותם נשמות ישראל הטהורות המבקשים פיתרון איך להיות יהודי עובד ה' במסגרת ההלכה גם במקרים שלא נדע ח"ו בין אם זה בעיות רוחניות או גשמיות, כל עוד שלא נשכיל להבין כל אדם בכל מצב ורק נחפש באובססיביות לשמר ולשמר ולהוסיף שמירה על שמירה, אנחנו עלולים לאבד נתחים חשובים מעם ישראל, ומי יודע אם זה שהציבור הדתי והחרדי היום הם מתי מעט ונתונים ללעג ולביזה זה לא מגיע מצדקנות מיותרת וכיו'.
וזה מאוד שונה מדרך הריפורמים שניסו לשנות את התודעה ולהיות ככל הגויים, אדרבה הרב הזה הוא איש מובדל מכל פוליטיקות וכסף נמאס למיניהם גם כשמתנוסס על גביהם תמונות של גדולי רבנים, והוא וקהילתו מנסים כמה שיותר להתבדל מכל בדל חילוניות, וסיסמיהם הוא להיות גאה ביהדותינו ובמסורותינו ובחרדיותינו, כמותו ירבו בישראל.

לא' שוורץ (אני חושד שמדובר במתחזה)
ראיתי הגדה של פסח שגם היא מחלקת בין הסדר ליל פסח שלנו לפסח העתיד.
יש ראיות בחז"ל על נוסחים שנשתנו עקב החורבן.
מה הקשר לשאלה אם הבית העתיד ירד אש מהשמים או יבנה בידי אדם?
הייתי אומר שלו הסתכמה התועלת מסידור זה רק בנקודה זו דיינו!
יש כאן חיזוק אמונה חוזר ונשנה!

ממה שנכתב בין השורות ומחוץ לשורות, אני מבין שאחת הבעיות (אולי אפילו הבעיה העיקרית) היא שכבוד הרב מסופק מה מעכב ומה לא. הרב נוימן אינו מסופק בכך, ועל סמך זה הכריע (ואדגיש שוב, כי מספר רבנים סמכו על כך).
איני מבין, מקסימום יש כאן ספק אצל כבוד הרב, והכרעה אצל רב אחר (שכנראה בקי יותר בפרטים אלו).
א"כ, מה הטעם להסביר שוב ושוב כי "אני הייתי מורה אחרת"? אף אני הייתי "מורה" אחרת למי ששואלני שאלה שאין לי תשובה ברורה עליה.

כבוד הרב כותב כי לא זו הבעיה העיקרית…
טוב. אז לא הבעיה העיקרית, אלא המשנית.
הבנתי שהבעיה העיקרית זו התפוצה, אך ה"בעיה" השניה נזכרת כמעט לכל אורך הדרך בתגובותיו של הרב:
אמנם, בתשובה הרב כותב כי לחולה שאינו יכול לקצר כפי המבואר בפוסקים (אגב, עניין קיצור פסד"ז נזכר רק לעניין המאחר לביה"כ וצריך להספיק את תפילת הצבור), "ואם אינו יכול טוב להראות ליחידים את העקרון הנ"ל". עם זאת מדגיש הרב כי "מה גם שלא אהבתי חלק מהניסוחים". נו, אז או כבר בעיה אחרת? נניח.
כתגובה לשאלתו של הרב נוימן בעצמו כי לפי הפוסקים תפילה מקוצרת בעמידה עדיפה מתפילה שלמה בישיבה, כותב הרב: "לדעתי, בגלל הקושי לדעת בדיוק לקצר … אני הייתי מורה לאדם להתפלל בנחת בישיבה ולא מקוצר בעמידה". זו הכרעה הלכתית, לא?
בתגובה ל"סבא מוטי" (הוא באמת סבא? נהניתי מהכינוי) כותב הרב: "כוונתי לומר שאני לא יכול לחתום על הדיוק שבקונטרס…".
ובאותה תגובה: "וכיון שאני עדיין לא בטוח איך מקצרים כך הייתי מורה".
ושוב, כבוד הרב לא יכול לחתום על הדיוק, כלומר הרב מסתפק או מפחד להכריע, ולכן מכריע הכרעה שאינה עולה בקנה אחד עם דברי הפוסקים. כנראה גם לתופעה זו רמז מ ויינר כשכתב ששיטת "חדש אסור מן התורה" לא הוכיחה את עצמה. וד"ל.
בתגובה אחרת: "לא כתבתי משום שראיתי משהו ספציפי פגום, אלא שכיון שבתוך התפילה יש המון תכנים, וכל ברכה מורכבת מכמה בקשות ותכנים, קשה מאוד להגדיר מה נחשב עיקר ברכה ומה לא ובנקל ניתן להכשל". כמובן גם כאן מוסיף הרב: "אבל זה לא הדבר העיקרי שמפריע לי כאן".
בתגובה אחרת כותב הרב: "רק ציינתי בנוסף שגם עצם הנושא מאוד מסוכן לפסיקה כיון שלא קל להגדיר מה מעכב ומה לא".
נו, אז שוב אין התייחסות ספציפית לאף עניין בקונטרס. רק איזו הרגשה של פחד להחליט. יש בזמננו המון ספרים הלכתיים (מיעוטם יפה. אבל נניח לזה כאן) שהמחבר נשאר לפעמים בצ"ע או בספק, האם בגלל שהוא מסופק במשהו, היעלה על הדעת שיפסול מכל וכל ספר אחר שכן פסק באותו ספק?
"כמו כן אסור שההחלטה להתפלל בקיצר תהיה מסורה ביד כל אדם, זו שאלה שיחיד צריך לשאול לרבו המובהק כהוראת שעה מיוחדת".
אם אינו יכול לכוון כלל בתפילתו (לא נפק"מ אם בגלל שהוא חולה ל"ע, או חייל במשמרת בשדה הקרב כפי שהזכיר מ ויינר), מה יעשה? יתקשר לרבו המובהק שילחש לו באזנו את כל התפילה הקצרה מתחילה ועד סוף?
ולגבי בחור "קליל", כפי שהגדיר זאת בעדינות רבה ה"סבא מוטי": אולי הייתי מסתייג ממה שכתב על בחור שתפילתו היא רק מתוך הרגל, אך לגבי בחור ש"נמאס לו" ל"ע, אני חושב שהאמת כדבריו. ומי יודע כמה נפשות אבדנו בגלל ההקפדות המיותרות מסוג זה (ואני מצטרף לדברי המכנה עצמו "זלמן יענט" -כשם אחד מהראשונים- מה שכתב בענייני חינוך לעבודת ה').

שלום אהרן
ברוך בואך
הגעת בדיוק בזמן.

המחבר הוא לא אחר מאשר הרב יהונתן נוימן, אחד המלמדים הכי מוצלחים (הבנים שלי למדו אצלו א"ב ועוד הרבה דברים נוספים, והחדיר בהם המון שמחה בעבודת ה', וגם היום הוא מלמד), והוא גם רב של איזה בית כנסת קטן בקרית ספר (לא יודע בדיוק איזה נוסח, אבל יש שם אווירה נחמדה במשך כל ימות השנה).
הנה הטלפון שלו: 0527167567. אני חושב שבקונטרס יש גם את כתובת המייל שלו. אני קניתי מהדורת כיס ב10 ש"ח עבור שכן שלי, בחור שכבר לא בדיוק מתפלל ל"ע, ואני מקווה שעכשיו יחזור אט אט בהדרגה.

שלכם יוסי

עדיין מצפה לתגובת כבוד הרב…

אני מבין שמאיר מחכה לתגובת הרב לדבריו
הארוכים למדיי
צריך לעבור שוב על דבריו ולראות
מה להגיב, כי הוא בעצם מציג טענות
ויותר קל לקורא להזדהות עמהם מאשר ל'בית-המדרש'

שלום וברכה
הרב כתב: "וכן יש לעודד כל חולה לקצר בתפילה ולעשות מאמץ להתפלל בנוסח של חז"ל".
מנין הדיבורים הללו? אני מבין שהרב מתכוון לקצר בתפילה להתפלל מהר. מה המקור לכך?
בכל מקום שאמרו חז"ל לקצר, הכוונה לקצר במילים. אין בחז"ל בשום מקום הוראה למהר בתפילה.
כנראה גם עצות מסוג זה (למהר במקום לעשות משהו שחז"ל התירו בפירוש) הן תוצאות של המושג ההונגרי-חרדי "חדש אסור מן התורה".

ציטוט:
וכן יש לעודד כל חולה לקצר בתפילה ולעשות מאמץ להתפלל בנוסח של חז"ל, נוסח כזה הוא רק למקרה קיצון ממש. סוף ציטוט.
לא הבנתי. אז הרב כן מציע לקצר בתפילה כמו שעשה הרב נוימן בקונטרס. זה הכוונה להתפלל בנוסח של חז"ל?
כנראה נשמטו כמה מילים מתגובתו של הרב.

מה?
עכשיו התבלבלתי לגמרי…
לא מסוגל ברכות קריאת שמע, לא יוותר על שמונה עשרה.

זו ההלכה? כלומר, ידלג על ברכות קריאת שמע?
לאורך כל הדיון הרב מסתפק האם יוצאים יד"ח בנוסח המקוצר של הקונטרס. איזה מין פסק זה. אני שאלתי רב ואמר שיוצאים בזה יד"ח. אם כבוד הרב מסופק, מנין האומץ לפסוק שצריך לדלג על ברכות קריאת שמע, רק כדי לא לדלג (ח"ו) על הנוסח שבסידור.

לרב ויינר
כאן כבר לא רוצים
ואני עצמי אמרתי שכבר מוצה
אתה מסתמא מתכתב עם ר' יונתן
אז נפגש שם