השכרת דירה לגויים

שאלה:

יש לי דירה שהתקשרו אליי לעובדים מלודוביה
האם מותר להשכיר המעסיק שלהם מחפש

תשובה:

שלום רב

ננסה לפרט את הדינים בקצרה:

א. מותר להשכיר בית לגוי בחו"ל, אף שיש לחשוש שמא יכניס את הע"ז לבית.

ב. גם בא"י, אין האיסור להשכיר בית דירה לגוי אלא לגוי שעובד ע"ז, אך גוי שאינו עובד ע"ז, יש להקל.

ג. גם בא"י, וגם באופן שהוא עובד ע"ז, כל שמשלם יותר מהישראל, ואין זה משום שרצונו להשחית נחלת הישראל, מותר.

ד. במקרה שהחברה מתחייבת לשלם את שכירות הדירה בכל מקרה, יתכן שהשוכרים – הם בעלי החברה, ולא הדיירים בעצמם.

 

ויש לציין, שבאם הבית המושכר נמצא באזור של יהודים, יש בידם למנוע את השכרת הדירה לגויים.

במידה והם יהודים: לכתחילה יש להשכיר דירה ליהודי שומר מצוות, השומר על טהרה ושמירת השבת. בדיעבד אם קשה לך למצוא שוכר אחר, ויש כאן הפסד ממון מבואר בפוסקים שאפשר להקל, וכפי שהאריך בשו”ת ציץ אליעזר חלק י”ט סימן ל”ג, עי”ש שהביא כמה וכמה צדדים של היתר בדיני איסור לפני עוור ואיסור מסייע. ואפילו במקרים יותר חמורים מהשכרת דירה, ולמשל השכרת חנות ועוד דברים שיש בהם חילול שבת הרבה יותר ישיר ויותר וודאי ג”כ כתבו הפוסקים סברות שאפשר לסמוך עליהם להקל במקום הפסד. ועיין בשו”ת יביע אומר או”ח ח”ב סימן ט”ו. מש”כ בעניין השכרת חנות למחלל שבת, ועיין בשו”ת מחנה ישראל [גרוסמן] סימן נ’. וראה עוד כאן מדברי בעל האגרות משה בענין דומה.

מקורות:

א. בשו"ע (יו"ד סי' קנא ס"ח) כתב וז"ל: אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל; אבל משכירין להם בתים, ולא שדות. ובסוריא, מוכרים בתים ומשכירים שדות. ובחוצה לארץ, מוכרים אלו ואלו. ע"כ. ובסעיף י כתב עוד: אף במקום שהתירו להשכיר, לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו, אבל לא לדירה, מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים בקבע. והרמ"א שם כתב ע"ד, והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם.

ומקור דברי הרמ"א הם מדברי הרא"ש (ע"ז פ"א סי' כב) שכתב לדון על מה סומכים למכור ולהשכיר בתים לעו"כ אף לדירה. וכתב ליישב, דבימיהם היו רגילים להכניס עבודה זרה לבתיהם בקבע תמיד והתירו בשדות ואוצרות ופונדקאות אף על פי שידוע שמכניס לתוכו עבודה זרה כיון שאין מכניס בקביעות, והאידנא שאין הגוים רגילין להכניס עבודה זרה לבתיהן אלא בשעת חולי, שרו. ועוד, נהי דלדידן שכירות לא קניא כיון שיד אומות תקיפה ובדיניהם שכירות ליומיה כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר. ע"כ. ועפי"ז כתב הטור: והאידנא, נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגין להכניס ע"ז. וכ"פ הרמ"א.

אך עי' בש"ך (שם ס"ק יז) שם שתמה, דהא חזינן דמכניסים עבודת כוכבים בבתיהן אפילו בקבע. ולכן כתב, דסמכינן על תי' השני של הרא"ש, דשכירות ליומא ממכר הוא.

אלא דבתוס' שם (ד"ה אף) תי' ר"י, דגם מה דאמרי' דאין להשכיר לבית דירה, לא קאי אלא על א"י וסוריא, אך בחו"ל שהתירו למכור, מותר גם להשכיר. והביא ראיה לזה גם מהירושלמי, ע"ש.

וע"ע בחידושי הר"ן (ע"ז ו: מדה"ר) שכתב, דאיסור זה נלמד מדכתיב "לא תביא תועבה אל ביתך", אך אסמכתא בעלמא היא, שכן עיקר קרא איירי בישראל המכניס ע"ז לביתו, כמבו' במכות (כב.). הלכך, בארץ שאנו מצווין לשרש אחר ע"ז, אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה, וכן נמי בסוריא מפני סמיכותה לא"י, אבל בחו"ל שאין אנו מצווין [לשרש] אחריה משכירין אפילו לבית דירה. וכתב לדייק כן מלשון המשנה, ע"ש. וכן כתב הרמב"ן (ע"ז כא.): "דבא"י אנו מצווין שלא להכניס ע"ז בארצנו וחייבים לעוקרה משם בכל מקום שהוא ברשותנו, וגזרינן סוריא אטו א"י ואפילו למ"ד לאו שמיה כיבוש, אבל בחו"ל לא. ע"כ. וכ"כ בהג' מיימוניות (ע"ז פ"י ה"א): ורבנן לא גזור אלא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא גזור. ע"כ.

מעתה נראה שגם מרן השו"ע בסעי' י ס"ל הכי וז"ש "אף במקום שהתירו", ור"ל דאף שבסעי' ח כתב שמותר להשכיר לגוי בא"י, מ"מ היינו דוקא לאוצר ולא לבית דירה. ע"כ. אולם בחו"ל, גם השו"ע מודה דמותר גם לבית דירה. וכן ביאר בפ"ת (שם ס"ק י) בדעת מרן השו"ע. ועי' גם בביאור הגר"א שהביא דברי התוס' ע"ד השו"ע הללו. וכן הביא בש"ך (שם ס"ק יז) את דברי התוס' להלכה. והיינו משום דדוקא בא"י מוטל עלינו לשרש את הע"ז מארצינו.

ולפי"ז, לא נחלקו השו"ע והרמ"א אלא בהשכרת בית בא"י, דבזה לדעת השו"ע יש מקום לאסור, ולדעת הרמ"א יש להקל. אך בחו"ל, גם לדעת השו"ע יש להקל. [ואם כי יש שפירשו דברי השו"ע בכל גווני, ודאי יש לסמוך על הרמ"א בצירוף דברי הראשונים הנ"ל].

וגם מה שהחמירו הרבה באיסור ע"ז, היינו לגבי קיום הע"ז עצמה ע"י הישראל, אך כאשר אין לישראל נגיעה לע"ז, אלא שע"י השכרת ביתו נותן מקום לגוי שיעבוד בו ע"ז, בכה"ג היכא דאסרו אסרו. והיכא דלא אסרו, לא אסרו.

ב. עי' בשו"ת מזבח אדמה (דף יב ע"ב) שהביא דברי השו"ע (סי' קנא ס"ח), והעיר בזה"ל: והאידנא ראינו שגדולי ישראל מורינו הרב מוהרש"א ומהרמ"ם, ועוד כמה גדולים שמכרו חצרות ובתים וכיוצא, ונראה ודאי דהיינו משום שהכתוב "לא ישבו בארצך" לענין חניה בקרקע, הוא דוקא על גויים שעובדים עבודה זרה, מה שאין כן בישמעאלים שאינם עובדים עבודה זרה, וכן מוכח מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה נא). והביא שכ"כ עוד בספר כפתור ופרח (פרק עשירי דף כח ע"א) דמסתברא שעכשיו שהארץ בעוה"ר היא ביד הישמעאלים, ששוכר לישמעאל אפילו בית דירה שהרי אינו עובד עבודה זרה כדי שיכניסה לשם. אבל לערלים שהם עובדי עבודה זרה נראה שאינו יכול להשכיר הראוי לדירה, אבל למכור להם בתים או שדות בארץ ישראל כלל וכלל לא משום לא תחנם, וכמו שכתב הרמב"ם בספר המדע. ע"כ. וראה גם בשו"ת אמרי שפר (קלצקין, סי' צב) שכתב דהעיקר כדברי הב"ח דלא אסרו אלא בגוי שעובד ע"ז, אך בגוי שאינו עובד ע"ז, ליכא לא תחנם. [אלא דדבריו תליא במח' הגירסאות בדברי הב"ח]. וכ"כ בפשיטות בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סו"ס מז אות ה) דבנכרי שאינו עובד ע"ז ליכא משום לא תחנם. ע"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ח חחו"מ סי' ב אות א).

ג. כ"כ מרן בשו"ע (סי' קעה סמ"א), דכל שאין יכול למכרה או לשוכרה לישראל בדמים שנתן הגוי, אינו חייב למוכרה או להשכירה לישראל בפחות. [עי' בחינוך (מצוה תכו) דכל שעושה לריוח הישראל, אין בזה לא תחנם]. אלא שאם רואים שהגוי מתכוין לקנות דוקא מיצר ישראל והיינו משום שרצונו להשחית נחלתו של ישראל, הכל לפי ראות עיני הדיין. ומקורו מדברי הרא"ש (ב"מ פ"ט סימן כ"ח) והתוס' (שם ק"ח: ד"ה משמתינן). ועיין בסמ"ע שכתב דדוקא אם הגוי משלם דמים מעט יותר, אבל אם רוצה לשלם יותר מהשער בהרבה, אז צריך למכרו לישראל בדמים השוים.

ד. לפי הנראה משאלתך, ישנה חברה שהם דואגים לשוכרים, והם דואגים לשימור הנכס, דואגים לגבית דמי השכירות וכל כיו"ב. ויל"ע האם הם רק בגדר שלוחים של בעל הנכס להשכרתו, או שמא הם השוכרים, שמשכירים לאחרים. אולם נראה, שמאחר והם מתחייבים לשלם גם על אותם חודשים שלא ימצאו שוכרים, ועוד, שהם מתחייבים לשלם סכום קבוע, הרי שאין הסכום תלוי במה שישלם השוכר, אלא אפילו אם הוא ישלם סכום גבוה יותר, בעל הבית יקבל סכום קבוע. הרי שבעלי החברה הם הם השוכרים ולא רק שלוחים או מתווכים לדאוג להשכרת הנכס. ובכה"ג ודאי שיש מקום רב יותר להקל, גם במקום או באופנים שיש מקום להחמיר. ובפרט, אם חברה זו היא חברה בע"מ.

ה. עי' בשו"ע (חו"מ סי' קעה ס"מ) שכתב דאם בא גוי ורוצה להשכיר דירת הישראל ויש חשש שהגוי יזיק לשכנים, אסור לו להשכיר לגוי, ואם השכיר לגוי מחייבים אותו בכח נידוי לפצותם על הנזקים שיגרמו מהגוי שמן הדין חייב עליהם בדיני ישראל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל