השבת אבידה בילד שהלך לאיבוד

שאלה:

1. אדם שמצא ילד שהלך לאיבוד והשיבו לביתו האם קיים "השבת אבידה" דאורייתא?

ויש לי כמה הסתפקויות – מצות השבת אבידה נמצאת בדיני נזיקין ודיני ממונות ולכאורה השבת ילד לביתו לא שייך בדיני ממונות וקניינים.
2. לכאורה בכל מקרה אין במקרה כזה דין "שומר אבידה" האם נכון?
3. אם אכן קיים השבת אבידה, למי משיב את האבידה? נראה לי שצריך לומר שמשיב לילד את עצמו ולא לאבא כי אין לאב קניין על בנו. או אולי צריך לומר שהשיב את האבידה לבורא עולם, כפי שאמר המהר"ם ש"אין נפשו של אדם קניינו, אלא של הקב"ה, שנאמר הנפשות לי הנה (יחזקאל, יח')" (ואגב על בסיס המהר"ם הזה פסק בית המשפט העליון שמותר להציל אדם בניגוד לרצונו ואף לחייבו בנזק, בחוק 'עשיית עושר ולא במשפט, סעיף 5, ג')

4. אם כן יש מצוות השבה מדאורייתא האם זה נלמד כמו בסנהדרין (דף עג) שלומדים על הצלת גופו מ"והשבותו לו", שיש לומר כן ק"ו הצלת נפשו?

תשובה:

שלום וברכה,

השבת ילד שאבד זה השבת אבדה. הגמרא ב"ק דף פא, ב דורשת שאבדת גופו נלמד מ"השבותו לו" ומכאן שאם רואה את חברו תועה בדרך מצווה עליו לעזור לו לצאת מהסבך ולהראות לו את הדרך. וה"ה בקטן שעושה מצווה כלפי הקטן שמשיב לו את גופו.

אין דיני שמירה באדם, ולכן לא יהיה דין של שומר אבדה במקרה כזה, אבל מצוות השבת אבדה ודאי שיש כאן.

בהצלחה.