שאלה:
אני מסתבך עם כל הנושא הזה.
למרות שאפשר להגיד בשקט שהיא אכן לא קמה בעוד לילה לתת טרף לביתה כמו גם היא לא שולחת ידה בכישור וכן רוב המעלות לא קשורות אליה, אך איך אוכל להגיד "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה" וכן "בטח בה לב בעלה" בעוד שזה לא כ"כ תואם למציאות החיים?
תשובה:
שלום וברכה
שתי תשובות יש לי לשאלתך הכואבת: ראשית, נראה לי שכדאי כנקודת מבחן לעצמך לשבת עם עט ולנסות לעשות את כל שבחי אשת חיל הפוך, מאשה לגבר, ולראות אם אתה כן עומד בפרמטרים הנדרשים, כמה אתה מסור לאשתך, וכמה היא יכולה לבטוח בך וכו', אני כמעט משוכנע שאם תעשה זאת באופן בלתי משוחד, לא תוכל לתת לעצמך הרבה יותר מחמאות… שנית, תתמקד קצת במה שאשתך כן עושה עבורך ואני בטוח שיש לך הרבה מאוד על מה להכיר טובה! גם אם היא לא עושה את זה ממש באמצע הלילה! כל זה בהתיחסות לעצם שאלתך הכואבת, בלי להכנס לנושא השולי האם אמירת אשת חיל היא אכן כלפי האשה או כלפי התורה או השבת. ראה ס' חמדת ימים שבת ח"א שהכל מכוון כנגד השכינה הקודהש מטרוניתא דקדושה.
תשקיע באשתך ובחיים המשותפים, וככל שתזרע כך תקצור!
נראה לי שמעיון ולימוד בדברי המפרשים על הפרק הזה במשלי ניתן ללמוד לקח רב גם לתפיסה הנכונה של הבית, וגם בעבודת ה' בשלימות. אני ממליץ לך ללמוד אותו טוב. אשמח לתת לך מספר כיוונים.
ראשית מדבריך נראה שאמנם הבנת שהוא מדבר על האשה הראויה והנהגותיה בבית, אמנם עי' בדברי המצודת דוד שם במקום "אשת חיל – כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון:" שמפרש שפרק זה אומר שלמה המלך דווקא על אימו, וזו הבנה שונה לחלוטין כי כל בן אכן רואה באימו בוודאי כשהוא מתבגר את המעלות הללו המובאות בפרק של אשת חיל וכו' גם כשהוא רואה את התנהגותה כלפי בעלה, בעוד הבעל הוא נוגע בדבר וקשה לו לראות נגעי עצמו הרי שהבן תופס את הדברים במבט אחר. ולכן הייתי ממליץ לך או לנסות לקרוא את המזמור על אימך או מנקודת מבט של בניך על אימם.
אך אם נרצה להעמיק יותר בדבר ניתן ללמוד את דברי האלשיך במקום "הנה ידוע, כי עיקר פרשה זו הוא על הנפש או על התורה וענין האשה הוא משל ומליצה, ואף על פי כן לא נמיש ראשונה מדרוך בה על כף רגל פשוטה כאשר דרכו המפרשים ז"ל, ואחר כך אבואה אליה בדרכה האמתי, הוא על הנפש אשר האלקים נתנה לאיש הזה החומרי לאשה להוליד בנים, ותולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" שמבאר שהאשה במזמור היא משל ומליצה אמנם ניתן מתוך פרספקטיבה זו להבין את המזמור גם על האשה אשר בעולם החומרי. ומבאר כי השלימות האמיתית של האדם היא דווקא באשתו וזהו זיווג שמוכרז שמים לפי יחס נפשו ותכונתיה ובת זוגו היא המתאימה לו ביותר להגיע לשלימות נפשו "אך הענין הוא כי טרם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני, והוא לפי יחס נפש הפלוני ההוא מזווגין לו אשה שתתייחס נפשה עם נפשו, נאצלת גם היא מאז נאצלה נפשו מתחת כסא הכבוד, כי אין לך דבר שאין לו בן זוג שיהיה זה לעומת זה שופע ונשפע, ועל כן מי שאין לו אשה אינו שלם, שיחסר מנפשו הבת זוג שלה מעין מקורו, ועל ידי כן כשנושא אדם את בת זוגו בהזדווג חומרו עם חומרה לבשר אחד, גם נפשותיהם שלו ושלה אשר הם כאחדים ביחס מקורם יזדווגו ויתאחדו גם המה" כי בעומק הענין נפשותיהם של הבעל והאישה מאוחדים והם נפש אחת כנודע. ועל זה הולך המזמור ומבאר את התפיסה הנכונה של האחדות האמיתית שיש בין הבעל לאשה. וניתן לקרוא אותו כמציע ומסביר לבעל את ההתאמה הנכונה שיש בינו לבין אישתו ואת השייכות ביניהם משורש נשמתם. וכלומר שיש לקורא את הדברים כבאים ומלמדים אותך למה בת זוגך היא הנפש המתאימה לך ביותר לפי חסרונותך ומעלותיך והיא המיועדת לך ביותר להשלים את נפשך וגם עליך להשלים את נפשה. ולתפוס את שניהם כנפש אחת מאוחדת שיש לה תפקיד בעולם הו' הזמין מראש את הנפש המיועדת דווקא לך לפי יחס הנפש שלך בדיוק וממילא כל מצב ומצב שמוכן לך ממנה הרי שהוא המתאים ל בדיוק לפי שורש נשמתך ומעשך והתנהגותך, ואם אכן תתעלה ותזדכך יותר הרי שגם נפשה של אשתך תתעלה במקביל ותזכו לרמה של שייכות קשר וזיווג יותר גבוהה.
