שאלה:
שלום לכבוד הרב!
יש לי שאלה שחבר שאל אותי,
חברי עובד בחברת משלוחים פרטית שעובדת עם מסעדות/רשתות מזון שונות (כלומר במקום שהמסעדות מחזיקות בשליחים באופן עצמאי הם יוצרות קשר עם חברת השליחויות)
השאלה שלו היא מה הוא עושה במצב שיש לו קריאה לעשות משלוח למסעדה או רשת מזון לא כשרה ?
מכיוון שהחברה היא חברת שליחויות פרטית הוא לא יכול לדעת לאן יקראו לו.וכמובן שאין לו אופציה להגיד שמשלוח מסוימת הוא רוצה לעשות ומשלוח אחר הוא לא רוצה לעשות. כמובן שהוא עצמו לא עובד בשבת.
תודה מראש לכבוד הרב.
תשובה:
אינני יודע למצוא לזה קולא. נכון הדבר שיש סוברים שבמומר אין איסור של מסייע לדבר עבירה, אבל מדברי האחרונים נראה שלא סמכו על כך באיסורים דאורייתא אלא רק באיסורים דרבנן. אני חושב שבשיחה מוסברת עם מנהל חברת המשלוחים יגיעו לעמק השווה שיהיו משלוחים שמישהו אחר יבצע.
מקורות:
אעתיק לך מס' לקט הקמח החדש בסי' קסב:
מכירת לחם למי שאינו נוטל ידיו
יא] אופה ישראל שמוכר לחם לעוברים ושבים, האם צריך לחשוש שמא יש ביניהם אנשים שאוכלים בלי נטילת ידים:
הנה, מדברי רש"י (עבודה זרה ו ע"ב ד"ה לא יושיט) והרא"ש (שם סי' ב) משמע שיש איסור לפני עיוור גם בספק, אבל דווקא כשמדובר בדבר איסור ממש, שאין הלוקח יכול לאוכלו בדרך היתר, וכמו בכוס יין לנזיר שאינו יכול לשתותו בדרך היתר, אבל כאן יכול לאכול בדרך היתר, דביד הקונה ליטול את ידיו או לאכול במפה, ואם כן אינו מושיט לו איסור בעת שמוכר לו את הלחם, רק הקונה הוא שעושה איסור באכילתו בלי נטילת ידים. וזהו דומה להא דמבואר בנדרים (סב ע"ב) שהתירו למכור עצים לנכרים ולא חיישינן שיקחו את העצים לעבודה זרה, משום דרוב העצים להסקה הם עומדים. גם בתוס' שם בעבודה זרה (ו ע"ב ד"ה מנין) מבואר, דרק כשיש ודאי איסור או על כל פנים רובא לאיסורא, איכא לפני עיור מן התורה, ואף מדרבנן צריך על כל פנים שיהיה רגלים לדבר.
ועל כן בנידון דידן מותר, כיון דלא ידעינן בודאי על כל קונה שלא יטול את ידיו, ובפרט לדברי הרמ"א כאן שהאיסור הוא דווקא כשנותן לתוך פיו (שו"ת מחנה חיים [מהדו"ק] סי' מז). בנו של המחנה חיים – התורת חיים (ס"ק ז), בהביאו דין זה, מתפלא על המהר"י אסאד שלא הוכיח מכאן בתשובתו בשו"ת יהודה יעלה (או"ח סי' ד) שאפילו בספק דרבנן חיישינן לאיסורא דלפני עיור, ומכל מקום הדין אמת, דכשיכול לתלות שלא יעשה האיסור הרי זה מותר.
בשו"ת תורת חסד ([לובלין] או"ח סי' ה) מתיר אף הוא למכור לחם בבתי משקאות לאותם שאוכלים בלי נטילת ידים וברכת המזון, דמה שהרמ"א אוסר גם כשאפשר לקנותו במקום אחר, אינו אמור באיסורי דרבנן. ואפילו תמצי לומר שיש איסור לפני עיור גם במילי דרבנן, כאשר ביררנו דאסור להאכיל לחברו איסור דרבנן, זהו דוקא אם אותו הדבר אסור בעצם, מה שאין כן כאן שאין איסור על הפת עצמה. ומחמת שאינו מברך ברכת המזון {דהוא מילי דאורייתא}, כבר התיר הב"ח (סי' קסט ד"ה כתב ה"ר יונה) כיון שכוונתו למצות צדקה, על כן מותר בנידון דידן למכור להם לחם, ע"ש.
ועיין בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' נג) שכתב באריכות בענין לפני עיור, ומבאר שם, דלמכור משקאות וכו' למי שאינו מברך הוא נוגע באיסור תורה דלפני עיור, אף שיש שם עוד חנויות אחרות, דמכל מקום כיון שבא לכאן מסתמא הוטב לו לקנות כאן מאיזה טעם – שהוא יותר זול או יותר טוב, או שנותן לו בהקפה או שהחנות בסמוך לו, ואם כן הוי כתרי עברי דנהרא, ואפילו בדרבנן איכא לאו דלפני עיור מן התורה, ע"ש. אלא דכיון שפרנסתו זו היא ברשיון מהממשלה, ולפי חוקיהם מחוייב הוא לשרת כל אדם, ואם ימנע מלמכור לכל אדם אפשר שיאבד פרנסתו, לכן ישתדל בכי האי גוונא שלא הוא בעצמו ישמשו אלא משרתו העכו"ם, ויסמוך על דברי התורת חסד {הנ"ל} שמקיל בזה (נימוקי או"ח סי' קסט ס"ק א).
אמנם בפרי מגדים כאן (אשל אברהם ס"ק ב) מבואר, שרק להאכיל בחנם אסור, דהוי כתרי עברי דנהרי, אבל כשהוא לוקח את המאכל בכסף ויש בידו לקנות גם במקום אחר אין בזה משום לפני עיור, והוי רק מסייע ידי עוברי עבירה, ובדרבנן לא שייך איסור זה.
ומביא ראיה לזה, מהא דמבואר בגיטין (סא ע"א) שהתירו לסייע לאשת עם הארץ בפירות דמאי, וכמו שפירש רש"י שם (ד"ה רוב), דבחששא דרבנן מותר לסייע מפני דרכי שלום וליכא בזה משום מסייע באיסור דרבנן, וכן מבואר בגמרא עבודה זרה (נה ע"א ברש"י ד"ה אבל דורכין). אולם בפרי חדש או"ח (סי' תצו סעי' כג) מבואר, דבשני תלמידי חכמים שאחד מהם הורה לאסור איזה דבר והשני הורה להיתר, מותר לזה החכם המתיר להזמין את חברו האוסר לביתו, ולהאכיל אותו מזה הדבר שאסר לפי דעתו, ואף דהוי כתרי עברי דנהרא אינו עובר בלפני עיור, ואם כן גם בשאר איסורים ליכא למיחש ללפני עיור. אך כתב שם, דשאני התם בשני התלמידי חכמים, דלפי שאיסור זה תלוי בדעתו יש לתלות שיחזור בו מאיסורו, מה שאין כן בדבר האסור מצד עצמו, דאכתי יש לאסור משום דחשיב מסייע לידי עוברי עבירה אפילו בדרבנן.
ועיין בתוס' ריש שבת (ג ע"א ד"ה בבא דרישא), שמשמע, שכאשר הוא נותן את המאכל בתורת צדקה ליכא איסורא דמסייע {כמו שכתב הב"ח סי' קסט ד"ה כתב ה"ר יונה}, ועיין בבכור שור (גיטין מז ע"א) שאפילו מומר לתאבון יש מצוה להחיותו. אמנם בפרי מגדים (אשל אברהם סי' תמג ס"ק ה) כתב, דאפילו אינו עושה מעשה, רק שבידו למנוע ממנו שלא יעשה איסור ואינו מונעו מכך, יש בזה משום לפני עיור. ולמעשה בנידון דידן, יש לסמוך על דברי המגן אברהם (ס"ק ב) שמתיר, ומשום דעדיין הוא ספק, שמא יטול את ידיו.
ומכל מקום מחוייב המוכר להזהיר את כל הקונים שיטלו את ידיהם ויברכו ברכת המזון, אף שאפשר שלא ישמעו לו, ורק אם הוא יודע בודאי שלא ישמעו לו מותר למכור בסתמא בלא להזהירם על כך (שו"ת בית יצחק או"ח סי' כט).
גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ו סי' יא) מתיר היכא דאפשר לקנות במקום אחר, ומביא מה שכתב בזה בשו"ת הרא"ס מרגלית (סי' נג), עיי"ש.
