ריבוי ילדים

שאלה:

שלום רב
קיבלתי מייל כדלהלן, אני חושב שהבן אדם מקצין בגישתו ושהדבר צריך להיות עם שאלת רב כ"פ ולא ליתן תורת כ"א בידו, אבל אני רוצה לשמוע דעת הרב בעניין ואשמח אם אפשר גם אם מ"מ.
תודה
אכתוב כאן כמה חידושים ממש בקצרה:

1. אין דבר כזה "היתר מניעה" אין שום איסור, ולכן גם לא צריך היתר.
2. כל הנושא הזה, לעניות דעתי, ועוד רבים וגדולים ממני, הוא נטו השקפתי ולא הלכתי בכלל.
3. בדורינו, אין ספק שמי שיזכה לחולל שינוי בגישה, יזכה להציל אלפי משפחות שסובלים, ההורים, והילדים.
4. מצוות פרו ורבו הוא על בן ובת.
5. יש מצווה של "ולערב אל תנח" שלפי הרבה דעות זה לא מצווה דרבנן אלא מנהג דרך ארץ אלא הידור
לפי דעות אחרות, יוצאים ידי חובת ההידור בבן ובת נוספים. ס"ה ארבעה ילדים
6. האישה בכל מקרה אינה מחוייבת ב"ולערב אל תנח"
ולכן היא צריכה לדעת את זה, שזכותה, אם זה נכון וטוב לה, לרצות הפסקות בין ילד לילד.
7. יש דעות שגם בשני בנים בלבד יוצאים יד"ח פרו ורבו. (זה חשוב בשביל להרגיע את אלו שיש להם רק בנים…)
8. שיקול כלכלי, כפי מה שמתבאר בחז"ל בכמה מקומות הוא שיקול משמעותי בעניין ילודה,
ולכן ברור שזה גם יכול להוות חלק מהדיון והבחירה של כל משפחה כמה ילדים לזכות להביא לעולם. (וזה מפורש בכמה פוסקים)
9. הדרגה הרוחנית של האבא או האמא, גם מהווים שיקול חשוב,
ת"ח שמרגיש שעוד תינוק עכשיו יוציא אותו לגמרי מהלימוד, בהחלט יכול לשקול המתנה ארוכה.
10. אם ילד נוסף כרגע יגרום לעצבים בבית, או בעיות בשלום בית, זה בהחלט שיקול "השקפתי" לשמור על רווח בין פרשה לפרשה.
(זה מפורש בכמה וכמה פוסקים קדומים)

אני יודע שכל סעיף כאן זה חומר נפץ, דברים שלא הורגלנו לחשוב,
(אם מישהו היה כותב לי את מה שאני עצמי כתבתי כאן, לפני כמה שנים, הייתי דן אותו מייד ברותחין..)
אבל זה חשוב לפוצץ לפעמים חומרים נפיצים בצורה מבוקרת,
לפני שיהפכו לחומר דליק, בלתי ניתן לכיבוי.
אשמח באמת לקבל את כל הביקורות, כי זה רק יעזור בס"ד לברר יחד דבר נאה ומתוקן.

נ.ב.
למה חשוב לי לכתוב את כל מה שאני כותב בנושא?

לצערי אני מכיר כל כך הרבה מקרים, של ילדים תמימים, שלא זכו ולא זוכים לקבל אהבה,
לקבל את מה שהשם יתברך ברא בטבע שהם יצטרכו לקבל,
מושי החמוד והטהור, ילד בן 6 וחצי,
לא זכה מעולם לאמא שלו, שתהיה איתו, שפשוט תהיה איתו, תגדל אותו ברוך, בחום, בשנותיו הראשונות עלי אדמות,
יש לו אמא, ב"ה הוא לא יתום, אבל כמה שעות איכות היה לו בשנה האחרונה, רק הוא ואמא?
כמה הוא זכה שאמא תסתכל עליו, ברוגע, עם החיוך שלה, ותלטף אותו כשהיה בן שלש, ארבע, בגילאים הכי חמודים של ילד..
אבל היא לא יכלה, היא כמעט לא יכלה להסתכל עליו,
ולמה?
רק בגלל שאמא שלו הייתה חייבת להביא עוד ילד כשהוא בקושי היה בן חצי שנה, (כן, להיכנס להריון, זה להביא ילד לכל דבר ועניין)
כי מסכנה, היא פיחדה בכלל לחושב על מניעה, כי ב"ה היא בריאה, אז היא רק צריכה להודות להשם שנולד לה ילד בריא ושהיא בריאה,
אז איזה כפיות טובה זה לחושב על מניעה??
וכשהיה בן שנתיים וחצי, אמא שלו כבר הייתה עם תינוק בן שנה שדרש את כל כולה, ועם עוד ילד שרק עכשיו נוצר….
ומושי החמוד שלנו, גודל ילד מחוספס כזה, לא מחייך הרבה, שקט…
אוי..
על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים, על שבר בת עמי,
(אולי זה קיצוני מידי לכתוב כזה משפט על דבר כל כך מבורך "משפחות ברוכות ילדים" אני רוצה להדגיש, כולנו מאמינים בחשיבות של כל נשמה יהודית,
וכולנו שמחים עם כל ילד חדש שבא לעולם להגיד "שמע ישראל" אבל אני כותב את הדברים מתוך אכפתיות עמוקה לנפשם, יציבות חייהם, ורוגע החיים של אלפי ילדים שכבר קיימים, שכבר הבאנו אותם לעולם, שהם כבר כאן ורק רוצים שנהיה כאן בשבילם.
אני יכול לכתוב ספרים שלמים, רק בשביל לתאר את עולמם של מאות ילדים שאני מכיר, שלא קיבלו את מה שמגיע לכל ילד לקבל.
ולא באשמת ההורים, הם אולי יותר מסכנים ממנו, הם גם בקושי חיים ושורדים…
הם אשמים שאין להם זמן לחשוב עליו?)

אין דבר יותר חמוד בעולם מילדים
ואין דבר קדוש יותר בעולם מלהביא ילדים.
אבל צריך שיהיה "אבא ואמא" חיים,
חיים אמיתיים ולא חיים של לחץ אין סופי,
בשביל החיים של עצמם,
בשביל החיים של הילדים שכבר כאן,
ובשביל הילדים שיבואו בעזר"ה בהמשך החיים.

אסיים משפט שהיום שמעתי בשם ד"ר חנה קטן:
א"מ אינם אמצעים להקטנת המשפחה היהודית. להיפך. הם אמצעים להגדלת המשפחה, מתוך העצמה וחיזוק.

תשובה:

שלום רב,

אשתדל להיצמד לסוגיות ההלכתיות שנכתבו כאן עם הרבה טעויות. ולא להיגרר לדמגוגיה. הקצנה היא כלי מאד יעיל להעברת מסרים ולנסות לשכנע, אבל לא למי שמחפש את האמת. בהחלט ישנם סיטואציות שניתן לעשות מניעה אבל לא במסגרת שינוי ההלכה.

כתב בשו"ע אבה"ע סי' א' סעי' ח'. אע"פ שקיים אדם מצוות פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אישה ויש לו להתחתן עם אישה בת בנים כדי שיהיו לו עוד ילדים ועל כך הסמיכו את הפסוק לא תהו בראה (את העולם) לשבת יצרה. ראה שם בבית שמואל שכתב שלדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שחיוב זה הוא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא. כלומר, לא כפי שכתבת שזה לא חיוב כלל אלא יש חיוב מדרבנן. ולדעת הרמב"ן זה מדרבנן אבל לא כתקנה אלא "כעין ישוב דרך ארץ". ולכן אין כופין על כך. כלומר, לדעת הרמב"ן חז"ל לא קבעו את זה כתקנה ולכן לא כופין אותו להתחתן אם הוא כבר קיים פריה ורביה. ומכאן לומר "מצווה של "ולערב אל תנח" שלפי הרבה דעות זה לא מצווה דרבנן אלא מנהג דרך ארץ אלא הידור". זה פשוט לא נכון. כאמור, לדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש זה חיוב מדבנן, ולדעת הרמב"ן אין כופין על כך!

יתרה מזו, לכל המצוות שבתורה לא מוכרים ספר תורה כדי לקיים את המצווה. כלומר, אדם אין לו כסף לרכוש לולב (וגם אין בנמצא אם לא ירכוש). אין חיוב למכור ספר תורה כדי לרכוש את הלולב ולקיים מצווה זו. אבל בשביל מצוות פריה ורביה הוא חייב למכור ס"ת כדי לקיים את המצווה. ומה קורה כאשר כבר קיים פריה ורביה? האם בשביל לערב אל תנח הוא יכול למכור ס"ת? זה מחלוקת בשו"ע. ישנם שני דעות. כלומר, ההידור המדובר כנראה מספיק חשוב ואולי אף יותר ממצווה אחרת שהיא דאורייתא!

לגבי מה שכתב שאישה לא מצווה ב"לערב אל תנח" – ראה בתוס' ב"ב יג וגיטין מא שאישה כן מצווה במצווה זו למרות שאינה מצווה בפריה ורביה. ואגב, בס"ק ב' הביא הבית שמואל מהחלקת מחוקק שמוכרים ס"ת כדי לקיים פריה ורביה, אבל לא כדי להשיא כלה יתומה! אולם הוסיף מיד הבית שמואל, לדעות הנ"ל שמשום לערב אל תנח גם מוכרים ס"ת, א"כ אישה גם מצווה בזה ולכן גם להשיא כלה יתומה ימכרו ס"ת. שים לב, המדד אם ימכרו ס"ת להשיא כלה יתומה לא ימדד בגובה החסד והצדקה שהיא זקוקה, אלא אך ורק בכך שהיא מתעתדת לקיים מצוות ולערב אל תנח.

גם מה שכתב שאישה אינה חייבת ולכן יכולה לומר לבעלה עד כאן. צריכים לדעת שאישה משעובדת לבעלה עבור קיום מצוות אלו, ואינה יכולה לומר אני לא מחוייבת וכו'. ראה בשו"ת חתם סופר.

אפשר עוד להאריך בסוגיה זו. ואיני בא לומר שלכן גם כאשר יש קשיים יש חובה גמורה להביא עוד ילדים. בהחלט יתכן שלא, צריכים לבחון את הדברים בראיה כוללת. ולערב אל תנח כולל גם גידול הילדים ולא רק הבאתם לעולם. זכור לי שראיתי פעם באחד הפוסקים שגם לזון אותם יש בזה משום לערב אל תנח. אבל חשוב שהדברים יהיו בפרופורציות הנכונות ולא לעקם את ההלכה בגלל שלא ברור לכותב כיצד ניתן להתיר למנוע.