עיכוב על שכן שלא ישכיר ביתו לאנשים שלא מתלבשים בצניעות

שאלה:

אני משכיר דירה למשפחה דתית -מסורתית כבר 4 שנים. הבנין 16 דיירים דתיים וחרדים (שכנה אחת מחללת שבת) [גם אני גר בבניין בדירה אחרת]לאחרונה פנו אלי דיירים, כי הבת של השוכרים מתלבשת שלא בצניעות (חצאית מעל הברך) וכי לאחרונה יש לה חבר והם מדברים (בשקט) בכניסה לחנייה וזה מפריע לכמה שכנים שפנו אלי. אני מכיר השוכרים והם לא יראו בעין יפה הערה שלי על תלבושת ביתם (חייב לומר נכון חצאית קצרה אבל חולצה וכיוב' כן מתלבשת בצניעות יחסית).

תשובה:

שלום וברכה,

יכולים השכנים לעכב על דייר במשותף שלא ישכיר את דירתו לאנשים שיוצאים ובאים לביתם שלא בצניעות. או שגורמים לשיחות של תערובת בנים ובנות בחדר מדרגות.

בתוך זמן השכירות לא ניתן לבטל את השוכרים. אולם בסיום תקופת השכירות יש לו לדייר למצוא שוכרים חלופיים שמתאימים לאופי של הבניין.

בהצלחה.

מקורות:

מצאנו בהלכה טענות של הפרעות שונות שיכולים השכנים להתנגד, וכל המקרים הם מקרים של נזק גשמי – הפרעת מגורים. ויש לדון בהפרעה רוחנית – צניעות או תערובת של בנים ובנות, האם נחשב עילה להתנגדות.

בשו"ע חו"מ סימן קסא סעיף ד: "אחד מהשותפין בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או ריחים, או לגדל בו תרנגולים, חבירו מעכב עליו. וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם, בכולם השותפין מעכבין זה על זה, חוץ מהכביסה, לפי שאין דרך בנות ישראל להתבזות על גב הנהר. וביאר בסמ"ע ס"ק ז: "אפילו המנהג בעיר שבנותיהן מכבסין על הנהר, מ"מ הבא לשנות ולומר אין רצוני שבתי תתבזה עצמה על הנהר הדין עמו, שאין הולכין אחר מנהג גרוע כזה, דאלת"ה קשה, הלא גם בשאר ענינים אם המנהג לעשותן בחצר אינו יכול למחות בו, שהרי כתב לפני זה ז"ל, וכן שאר דברים שאין דרך כו', דמשמע הא יש דרך הולכין אחריו, וק"ל".

מבואר, שדברים שלא מקובל לעשותם בחצר – רכוש משותף, יכולים שכנים להתנגד. אולם אם נהגו שלא לעשות כביסה בחצר, אלא בנהר, יכול דייר אחד לדרוש שביתו תעשה את כביסה בחצר – שינוי מהשימוש המשותף – מאחר ויש חוסר צניעות בכביסה על גבי הנהר. מבואר שטענת צניעות היא טענה אלימתא, ויכול לדרוש לעשות כביסה בחצר שלא לפי מנהג המקום. ולפ"ז כ"ש שיוכלו דיירי המשותף לדרוש משכן שלא יכניס עוברים ושבים שלא הולכים לפי כללי הצניעות. וכ"ש שלא יביא אנשים שמביאים לחדר מדרגות תערובת של בנים ובנות.

ראיה נוספת שניתן להביא מדברי הגמרא (ב"ב ס, א) שיכול לעכב על שכן שלא יפתח דלת מול דלת של שכן אחר, וכן לא לפתוח חלון מול חלון. ובגמרא ביארה שין זה נלמד מבלעם שכתוב "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה. וכן נפסק בשו"ע סימן קנד סעיף ג. והרמ"א שם הוסיף שאפילו הוחזקו לפתת מול פתח לא מועיל חזקה, משום שאין חזקה לדבר שיש איסור. מבואר שטענה של הפרעה רוחנית נחשב לטענה.  

מצאנו עוד בגמרא ב"ב ז, ב גבי הדין שכופים זה את זה לעשות בית שער לחצר. ושואלת הגמרא הרי בית שער לחצר אינו דבר טוב, כמו שמצאנו באותו חסיד שעשה בית שער לחצר והפסיק אליהו הנביא להתגלות אליו, מאחר והבית שער מונע מעניים להגיע לביתם. וביאר החזון איש [סימן ד' ס"ק ז'], דלולי עובדה זו היה מקום לומר שאין אדם חייב לסבול היזק ראיה מפני טובת העניים ואין זו ממדת הצדקה, וזהו באמת הייתה דעתו של אותו חסיד, אלא שבא אליהו והורה דממידת חסידות אין לעשות בית שער, וזהו שהקשו כאן דכיון דממידת חסידות אין לעשות בית שער, שוב אין האחד יכול לכוף את חבירו להשתתף בבית שער. 

מבואר שגם בדבר שהוא ממדת חסידות יכול האחד להתנגד. וכ"ש שיכול האחד להתנגד שלא להכניס אנשים שעוברים בחדר מדרגות שלא בצניעות. [וניתן לדחות את הראיה, ששם ניתן ללמוד שאין לכוף על דייר שרוצה להתנהג במדת חסידות, ולכן הוא לא חייב להשתתף, אבל לא יוכל למנוע מהם שלא לעשות זאת].

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל