שאלה:
שלום. ראיתי כמה פוסקים ספרדים ואשכנזים כמו בעל ערוך השלחן יו"ד סי' ר"א סעי' קס"ה ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ה יו"ד סי' כ"ו אות ד ועוד אחרים שהתירו לעשות מקוה ממי ברז שנמשכים בצנורות עד לבתים וכן למקוה ע"י משאבות הנמצאים בנהרות ושואבים משם את המים ומעלים וממשכים ומזרימים את המים למאגרי מים ומשם שוב מזרימים אותם לבתים וכן למקוה והתירו לטבול במקוה כזה באופן שהברז יהיה פתוח כל הזמן בשעת הטבילה ונחשב כהשקה למי הנהר.ואני תמה כיצד התירו דבר כזה , כיצד אפשר להחשיב מי ברז כחיבור למי הנהר כאשר המים בצנורות עוברים דרך מרחקים מהנהר עד שהם מגיעים לבתים ולמקוה,כמו שהדבר נעשה במוביל הארצי ,מה הקשר? וכי השארת ברז המים פתוח יכול להיחשב כחיבור למעין? ועוד כדי שיחשב כהשקה צריך להיות חור כשפופרת הנוד ( כ-5 ס"מ) ובמערכת הצינורות בבתים המגורים או במקוה השכונתי דומני שהקוטר פחות מזה, וניחא מהנהר עד למאגרי המים ,אבל מאותם מאגרי מים ( תחנות ביניים כמו אתר ספיר ואתר אשכול במוביל הארצי) עד לבתים ולמקוה זה כבר שאובין דשאובין.והיות שראיתי מי שרצה להסתמך על אותם פוסקים ועל סברתם הייתי מבקש להבין האם ואולי לא ירדנו לסוף דעתם ,אודה לכם מאוד אם תוכלו לחוות דעתכם בעניין.
תשובה:
הערוך השלחן מדבר על מעיין קרוב שיודעים בדיוק איך ממשיכים במה שלא נאגר בדרך והצינור עב וכו', ראה שם דבריו, הוא מדבר על כל המערכת המסועפת של זמנינו. בישכיל עבדי לא עיינתי לעת עתה.
