שאלה:
שלום, שלחתי ילד להניח חוב בסך 400 ש"ח לבעל החוב בתיבת הדואר של בעל החוב – בתיאום עמו. ניסיתי להשיגו מיד אח"כ כדי להודיע לו, אבל לא הצלחתי. בהמשך שכחתי מזה.
לאחר זמן שאלתיו אם ראה את הכסף, אמר לי, שלא. בקיצור הסכום נאבד. בני נאמן עלי שהניח את הסכום. ייתכן שמישהוא ראה, חמד וגנב. האם אני חייב ?
תשובה:
שלום וברכה,
אם המלווה אמר לך שתשלח על ידי בן קטן, ותניח בתיבת דואר – נפטר הלווה מחובו. אבל אם הלווה החליט מעצמו לשלוח על ידי שליח, והכסף לא הגיע ליד המלווה, לא נפטר הלווה מחובו.
הכסף שהגיע לתוך תיבת דואר לא נחשב לקבלת הפירעון, מאחר ותשלום לתיבת דואר לא נחשב חצר המשתמרת לגבי כסף.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע חו"מ סימן קכ סעיף א. וסימן קכא סעיף א. ובנתיבות שם.
תודה על התשובה.
במקרה שלי, הוא תיאם איתי להניח בתיבת הדואר, הוא לא תיאם איך לשלוח, אני שלחתי עם ילד בגיל 12
אם הוא אמר לך תניח בתיבת דואר וזה יחשב לתשלום, או שאמר תניח שם וזה בסדר, דינו כהניח ותפטר, ופטור הלווה. אבל אם אמר סתם 'תניח בתיבת דואר', לדעת הנתיבות לא נפטר הלווה. אולם לסמ"ע בסימן רכ יתכן וכן נפטר מחיובו, ולכן במקרה שאמר תניח בתיבת דואר כדאי להתפשר.
השאר תגובה