שאלה:
אדם שגנב לי ממון או שהוא עושה לי צרות רבות והדרך היחיד לעצור אותו הוא לבישו בפני רבים האם מותר?
תשובה:
שלום וברכה,
אם הבושות ברבים יעצרו אותו להזיק או לבייש – מותר לעשות זאת. אולם ראוי להתייעץ תחילה עם מכר או קרוב חיצוני שיבחן האם באמת הצד השני לא בסדר והאם ראוי לבזותו. (לפעמים אדם נמצא בכעס, ולא שופט נכון, ולכן יש להתייעץ תחילה).
בהצלחה.
מקורות:
בשו"ע סימן ד נפסק כר' נחמן דעביד איניש דינא לנפשיה אפילו אם אין הפסד אם ימתין עד שיעמידנו בדין והוא שיכול לברר ששלו נוטל בדין ואם עומד כנגדו יכול אף להכותו עד שיניחנו. ומהא שיכול להכותו ה"ה דיכול לבזותו.
כתב בשו"ת מים עמוקים לראנ"ח ח"ב סי' ע"ז בענין בחור שהיה עובר דרך חצרה של אשה והזהירתו על כך פעמים רבות שלא יעבור כיון שמזיקה בראיה ולא שת ליבו אליה וע"כ החליטה האשה להוציא עליו לעז שהוא ממזר, ורצה הבחור לנדותה, כמש"כ בגמ' קידושין הקורא לחבירו עבד – יהא בנידוי, וממזר – לוקה ארבעים. והשיב הראנ"ח וז"ל: "וא"כ ראובן זה שהיה עובר דרך הפתח ההוא שלא ברשות האשה ההיא, יכולה למונעו שלא לעבור דרך שם אפילו ע"י הכאה. וממנה אתה למד שכ"ש לקללו ולחרפו. אלא שיש לדוחה לדחות דלא דמי משום דע"י ההכאה הוא מונע מלעשות מה שעשה לו שלא כדין, אבל ע"י החרוף אינו מעכב עליו ואינו מעלה ומוריד לענין דינו, וכ"ש להוציא עליו שמץ פסול לקרותו ממזר. ובשלמא עם ע"י קריאתו ממזר היתה מועילה להציל את שלה, לא היה עליה דין אע"פ שפוסלת אותו". מבואר בראנ"ח שאם ע"י קריאתו ממזר ימנע המזיק מלהזיקו מותר. אבל אם מבזהו רק לנקמה אסור. וכ"כ בכנה"ג הגה"ט סי' ד' סק"ג בשם הראנ"ח "דוקא להכותו אבל לא לחרפו ולגדפו וכ"ש להוציא עליו שמץ פסול לקרותו ממזר אם אינו מציל את שלו על ידי כך" עכ"ל. ומבואר דרק אם הבזיון לא יעזור לו להציל את שלו אבל אם יעזור מותר. וכן בס"ק ד' כתב דרשע מותר לקרותו. ומוכח דיכול לעשות דין לעצמו ע"י שמבזהו.
עוד נראה להביא ראיה מתקנת הגאונים בביטול בית הכנסת הובא בד"מ סי י"א סק"ג ובסמ"ע סקי"ז דאם חבירו מסרב לירד לדין יכול לבטל התפילה אם לא בא ג"פ רצופים. ואחר שביטל בה"ב יכול לבטל בשבת ויו"ט ובכל העיר. ואע"ג שיש בביטול זה בזיון גדול לנתבע מ"מ מותר לו לבזות חבירו כדי להציל את שלו.
