שאלה:
שלום לרבנים שליט"א
האם אדם שאמר בפה שהוא מכוון לצאת י"ח המצווה אך באמת הוא כיוון לא לצאת, יצא?
כגון: חשב שתפיליו פסולות ותכנן להניח אחרי שחרית תפילין כשרות, אך כדי לא להיות שונה מהשאר שהוא מתפלל בלי תפילין, הניחם, ומתוך ההרגל אמר את ה"לשם ייחוד". בסוף התפילה התברר שהן כשרות. מה הדין:יצא או לא?
או למשל אדם התפלל ואמר "לשם ייחוד" לפני התפילה, ובאמצע התפילה שכח אם כיוון באבות או לא, והחליט להחמיר על עצמו ולחזור להתפלל כשיגמור (אע"פ שאינו חייב) ובסוף התפילה נזכר שכיוון, האם צריך להתפלל שוב או שיצא?
תודה רבה
תשובה:
אם דעתו היתה מוחלטת שאין במעשיו קיום מצוה נראה שלא יצא ידי חובה, מה זה משנה מה הוא אומר..
