שאלה:
איך אפשר לדעת אם כבר היה יאוש? כל א' ישער בעצמו אם לו זה היה נאבד כבר היה מבחין בכך ומתייאש? ויתכן שהמאבד גר מס' שעות נסיעה? ואין לדבר סוף כי יתכן גם שהוא גר בחו"ל ויקח לו מס' ימים לפתוח את כל המזוודות ולגלות את החסרון אז המ בדיוק הכלל בזה אם ישנו?
תשובה:
שלום וברכה,
בגמרא מוזכר שדבר כבד או דבר שעשוי למשמש בכל שעה, סביר להניח שהבעלים הבחינו מיד באבדה ומיד יש יאוש. ולכן בכסף או תכשיט, פלאפון (אם אין בו סימן), מזון של אדם, מוצרים של תינוק, אדם שם לב מיד שאבד, ויכול המוצא לזכות לעצמו. אבל בשאר דברים צריך להבחין אם החפץ נפל עכשיו או ששוהה שם זמן רב. הזמן לא נקבע לפי כל אדם אם גר מחוץ לעיר או גר בחו"ל, אלא נקבע לפי הרוב, ואם אחר כמה שעות שמים לב לאבדון, הרי זה ייאוש.
במקרים שאדם מסתפק האם יש יאוש או אין יאוש, יכול להגביה שלא על מנת להשיב, וימתין עד שיעבור זמן, ואז יזכה לעצמו.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע חו"מ סימן רסב סעיף ט ובש"ך ס"ק כו שביאר את דעת הרמב"ם בדין של באיסורא אתי לידיה.
ציטוט: "במקרים שאדם מסתפק האם יש יאוש או אין יאוש, יכול להגביה שלא על מנת להשיב". מה המקור לדין זה, הרי ממנ"פ, או שהוא גזלן או שמתחייב בהשבה ובאיסורא אתא לידיה. ואף שהנתיבות כתב לגבי חצר שיכול לבטל למפרע את הבאיסורא אינו אלא כשלא עשה שום פעולה מצידו.
ראה דעת הרמב"ם הובא בשו"ע סימן רסב סעיף ט בדין של באיסורא אתי לידיה. ובש"ך שם מה שביאר ויש שמבארים בתלוי אם הגביה על מנת להשיב נעשה שומר ואם לא הגביה על מנת להשיב לא נעשה שומר ויכול לזכות אחר יאוש.
השאר תגובה