ברכת להכניסו כשהאב אינו נמצא בברית המילה

[1] ב"י (ריש סימן רסה) בשם הרמב"ם והרא"ש, דלא ניתקנה זו הברכה כי אם לאבי הבן. ע"ש. וכן נראה קצת דעת השו"ע, שלא הזכיר כלל דין ברכה זו כשהאב אינו בנמצא. וגם בביאור הגר"א (שם סק"ב וסקל"ה) נראה שדעתו נוטה שלא נתקנה ברכה זו אלא לאבי הבן, [ומתו"ד בסקל"ה עולה לכאורה דאותם הנוהגים כדעת הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו בברי"מ אין להם לברך ברכת להכניסו כשאין האב במקום המילה, ע"ש].

[2] רמ"א (סימן רס"ה סעיף א) וז"ל: ואם אין אבי הבן אצל המילה יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו, שהרי בית דין מצווין למולו, ונוהגין שמי שתופס את הנער מברך ברכה זו. עכ"ל. ובב"י (שם) ציין מקור לזה מהגהות מיימוניות, וכתב הטעם משום שהסנדק הרי הוא כשליח בית דין לענין זה. וכן הובא למעשה בספר "מגדל עוז" להיעב"ץ (נחל י' יאור א' ברכה ב', אות ד'). ובספר "דרך פקודיך" (מ"ע ב' מילה, חלק הדיבור אות כ"א). ואף בני ספרד שבירושלים נהגו כן כמ"ש בספר שם חדש (ח"א דף יח). ועי' בשו"ת יב"א (ח"א יו"ד סימן כה).

[3] ראבי"ה (שבת רע"ט) וז"ל: והיכא שהוא יתום או שאין אביו בעיר גדולי העיר או שליח ציבור מברכין אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א. ע"כ. וכן נראה גם מדברי הריטב"א (קידושין כט ע"א). ע"ש. ובאמת כך היא משמעות דברי הרמב"ם הנ"ל, שכתב: שיברכו אותה ב"ד. וכ"כ שם בפתח השגות הראב"ד וז"ל: מסתברא כמ"ד ב"ד או מיוחד שבעם. ע"כ. וכן מבואר להדיא בס' כללי המילה לרבינו יעקב הגוזר (דין במקום שאין אב בשעת מילת בנו) וז"ל: במקום שאין האב אצל מילת בנו בשעת המילה וכו', ואם לא בירך המוהל חכם שבעיר מברך במקום האב. ע"כ. וכ"כ רבינו פרץ בהג"ה הסמ"ק שם וז"ל: וכשאין האב בעיר רגילין להעמיד ב"ד של ג' והגדול שבהן מברך להכניסו. ע"כ. אולם סיים שם ש"נהגו העולם שהסנדק מברך להכניסו". ע"ש. ומש"כ דהרב מרא דאתרא אף קודם להסנדק, כ"כ בשו"ת רעק"א (סימן מ"ב), עפ"י מש"כ הב"י בשם הג"ה הסמ"ק בטעם מה שנהגו שהסנדק מברך ברכה זו דשמא היינו משום שהוא כמו שליח ב"ד, דלפי"ז במקום שהב"ד עצמם נמצאים שם הם קודמים.

[4] ספר אות שלום (סימן רסה סק"ה), שהביא מעשה רב מאביו [הגה"ק בעל דרכי תשובה זי"ע] שהיה מוהל כשלא היה האב בביתו ובירך הוא ברכת להכניסו ג"כ, הגם שהיה סנדק איש אחר, וגם היה שם זקינו של התינוק. עיי"ש. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן פו), שכן היה הוא נוהג בעירו כשהיה בעצמו המוהל. ודלא כמ"ש בספר כורת הברית (שם) דלעולם יברך הסנדק כמשמעות לשון הרמ"א. ע"כ. והנה אם המוהל הוא המברך ברכת "להכניסו" עליו לברכה קודם המילה לאחר ברכת "על המילה" ולא להמתין לברך הברכה בין חתיכת הערלה לפריעה, ודינו כאבי הבן שמל, וזה פשוט.

[5] שו"ת רעק"א (מהדו"ק סימן מב). והטעם משום שגם הוא מחוייב ללמד את בן בנו תורה. והו"ד בפת"ש (שם סק"ג). ועי' בערוה"ש (שם סי"ג) שנראה מדבריו שהוא נוטה שכך יש לנהוג, אלא שהוסיף דהיינו דוקא כשהתינוק יתום מאביו, אבל אם האב בחיים ואינו בביתו דאז אינו מוטל על אבי האב הסנדק קודם. ע"ש. [וראיתי שהעיר בספר מסורת הברית (פרק ט הערה קע"ז) דצ"ע מנ"ל להערוה"ש שהחיוב ללמד בן בנו תורה הוא רק כשאין האב בחיים, ויש ליישב אך אכמ"ל בזה]. וראה עוד בספר מרא דשמעתתא – עטרת יהושע מפסקי הגרמ"א פריינד זצ"ל גאב"ד ירושלים (הל' מילה אות ת"ב) שהורה כן למעשה, בברי"מ שנעדר משם אבי הבן ששהה בחו"ל באותה שעה, שאבי האב יברך ברכת "להכניסו". ולענין הקדמת אבי אמו של הרך הנימול להסנדק לברכת "להכניסו", יש לעיין לאור מה שמסתפק בכס"מ (פ"א מהל' ת"ת ה"ב) אם חיוב ללמד את בן בנו תורה, חל גם לגבי בן בתו, והש"ך (יו"ד ר"ס רמ"ה) כתב דנראה לו דה"ה לבן בתו, ובמהד' פרנקל של הרמב"ם (שם סמקו"צ ובס' המפתח) הביא שרבו הסוברים דה"ה נמי לבן בתו, וא"כ איתא לסברת רעק"א גם לגבי אבי האם דיש לו שייכות בברכה זו יותר מאחר. ודו"ק היטב.

[6] ספר זכר דוד בשם רבו, והובא בס' זוכר הברית (סימן כב אות יג), ובס' ערוך השלחן (סימן רס"ה אות יג). ע"ש.

[7] ספר אוצר הברית (פ"ג סימן יד סי"ג) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל.

[8] ב"י (שם) בשם הרשב"ץ. והו"ד בש"ך (שם, סק"ב). אולם באמת אין זה מדברי שו"ת הרשב"ץ, כי אם משו"ת הר"ש בן הרשב"ץ, וכ"כ בבדק הבית (סוף סימן רס"ח), והוא בשו"ת הרשב"ש (סימן פט). ע"ש.

[9] שו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן ריד) שיצא לדון בדבר מילת יהודי רוסיה שנימולים בגדלותם, על מי מוטל לברך ברכת להכניסו לבריתו, על המוהל או הסנדק או הנימול בעצמו ואיך נוסח הברכה כשמברך לעצמו. והשיב דאף שהש"ך (יו"ד סי' רס"ה ס"ק ב) מייתי דברי הב"י בשם התשב"ץ דכשאנוסים מלים עצמם יברכו אקב"ו 'להכנס' בבריתו של א"א, והיינו מילת גדול, אבל עכ"פ משמע דזה דוקא כשמל עצמו מחמת פחד שמד וכה"ג, ואין שם לא סנדק ולא מוהל אחר אבל כשנימול ע"י אחרים ויש סנדק ומוהל יראה דהסנדק יברך ברכת להכניסו. ע"ש.