ההבדל בין תחזית מזג האויר להסתמכות על סימנים סגוליים האסורה

שאלה:

כבוד הרב, האם מותר ללמוד ולהשתמש בתורת ההסתברות ? השאלה היא ממה שאמרו (פסחים קיג:) מניין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה וכו'. שלכאורה הענין הוא לדרוש בעתידות. ויש לזה השלכות רבות, למשל, האם מותר לדרוש בתחזית (מטאורולוגיה) ? גם, תורת ההסתברות הינה בסיס להרבה תחומים. ובפרט, הרבה פעמים, לא חשוב ה'עתיד' המנוחש כי אם ההתנהגות הכללית. למשל יש חישובים מתמטיים המבוססים על הענין שמהרבה מקרים יתקבצו התוצאות ויתקרבו למספר הרצוי, אע"פ שכל מקרה פרטי יצא באקראיות. (וגם בקדמונים מצאנו המשפט ש"אין המקרה מתרבה") ויש אולי לחלק, שחישוב ההסתברות לא אומר ש"ככה זה יהיה" אלא רק "מסתבר, בכמות הזאת, שהתוצאה תהיה ככה". (אם כי אולי, גם הכלדיים, לא חותכים בוודאות את העתיד, אלא אומרים להיכן נוטה… והדרא קושיא?) גם קשה לחשוב בזה איסור, וכי התורה מבקשת ללכת ככסיל בחושך מבלי לשאת עניים לעתיד ל ? גם אמרו איזהו חכם ה'רואה את הנולד' ! וגם מצאנו (תענית ו:) במפתח בבית מיטרא — בר חמרא מוך שקיך וגני, ועוד אמרות בענייני תחזית.

תשובה:

שלום וברכה

ברור שאין כל בעיה להשתמש באמצעיים טבעיים לדעת את הצפוי לנו, כמו בתחזית מזג האויר, ההלכה האמורה מדברת על סימנים סגוליים, וכל מיני שימושים בכוחות מסוימים כדי לחזות עתידות, שגם במידה ומדובר בדבר אמיתי [לא מצוי היום] יש בכך אסיור משום תמים תהיה עם ה' אלוקיך. וכן נאסר עלינו לעשות לעצמנו סימנים כביכול מתוך מטרה לחכות לסימן מה',  וכך כותב הרמב”ם (עבודה זרה יא, ד):

”אין מנחשין כעכו”ם שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים, הואיל ועבר שועל מימיני (= חתולה שחורה) איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי, וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני…”

משמע מדברי הגמרא והרמב”ם, שכל אירוע שמתרחש לאדם, אסור לו להסתמך עליו ולפעול על פיו, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו”ד קעט, יג). אמנם כפי שנראה, דין זה לא כל כך פשוט, ותלוי במחלוקת הראשונים.

הסתמכות על סימנים

הגמרא בחולין (צה ע”ב) מביאה סיפור על רב, שסירב לאכול בשר שהגישו לו. הגמרא מנסה לברר מדוע הוא נהג כך, שהרי לא מדובר בבשר שנעלם מן העין והיה ברשות גוי, שאסור ליהודי לאוכלו. הגמרא מעלה אפשרות, שהוא לא אכל מאותו סעודה, מכיוון שבאותו יום כאשר הלך לנהר ובאה מולו מעבורת, הוא אמר שזה סימן שיהיה לו יום טוב. בשביל להעניש את עצמו שהוא ניחש, הוא סירב לאכול את אותה סעודה.

הגמרא דוחה את הביאור הזה: ”כי כל ניחוש שאינו כאליעזר עבד אברהם (שביקש סימן למצוא אשה מתאימה ליצחק) וכיונתן בן שאול (שביקש סימן אם לתקוף פלישתים) אינו (נחשב) ניחוש”, לכן לא ייתכן שבעקבות כך רב לא אכל מהסעודה. נחלקו הראשונים מה ההבדל בין הניחוש שעשה אליעזר, לניחוש שעשה רב:

שיטת הרמב”ם

הרמב”ם (עבודה זרה יא, ד) פירש, שבניגוד לרב שלא הסתמך על הסימן שנעשה לו, אלא רק שמח שכך קרה לו, אליעזר פעל בעקבות הסימן שנעשה לו, ובחר כך את רבקה ליצחק, ובכך הוא חטא. נמצא לפי שיטת הרמב”ם, שאסור לאדם לפעול על פי סימנים שקורים לו בכל עניין, ובלשונו:

”וכן המשים סימנים לעצמו, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם[1], וכן כל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור, וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה.”

אמנם קשה על שיטת הרמב”ם, שהרי הגמרא בהמשך מביאה, שהאמוראים עשו פעולות וסימנים כדי לדעת איך לפעול.               רב היה בודק איך לפעול על פי המעבורת שהייתה באה לנהר, שמואל היה פותח ספר קודש בצורה אקראית, ועל פי הפסוק שיצא לו היה פועל, ר’ יוחנן היה מבקש מתינוק לומר לו פסוק שלמד באותו יום, ועל פיו היה פועל.

מכל המקרים הללו עולה בפירוש, שמותר לפעול על פי סימנים, ולא כשיטת הרמב”ם!

הרמב”ם שכמובן הכיר דברים אלו, נדחק לומר שאין כוונת האמוראים לומר שהם היו ממש פועלים על פי הסימנים שעשו, אלא עשו זאת בשביל תחושה טובה בלבד לאחר מעשה, וכן כתב הסמ”ג (לאוין נג). ובלשון הרמב”ם בהלכות (ע”ז שם, ה):

”מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי, אשה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה התעשרתי, וכן השואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר.”

שיטת הראב”ד

הראב”ד (שם) והטור (יו”ד קעט) חולקים על דברי הרמב”ם וטוענים, שלא הגיוני שאליעזר עבד אברהם חטא, לכן הם מפרשים את הגמרא אחרת (ועיין תוספות ד”ה כאליעזר).

לדעת הראב”ד כאשר הגמרא אומרת שרב לא ניחש כאליעזר עבד אברהם, כוונתה לומר, שבניגוד לסימנים של יונתן ואליעזר שמותר היה לסמוך עליהם, על הסימן של רב אפילו אי אפשר לסמוך, כי אין בו שום משמעות. וממילא, מכיוון שמדובר בסימן חסר משמעות, לא ייתכן שרב נמנע מלאכול בעקבות כך, אלא נמנע לאכול מסיבה אחרת.

ראינו שהרמב”ם דחק בלשון הגמרא וביאר, שמטרת הסימן לתת הרגשה טובה לאדם, לפי הראב”ד הגמרא מתפרשת כפשוטה. אכן יש סימנים שמותר לסמוך עליהם למעשה (במידה והם חזרו על עצמם שלושה פעמים), ובלשונו:

”בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, לא אמרו לענין איסור והיתר (= כמו הרמב”ם שסבר שזה אסור), אלא לענין סמיכה, אם ראוי לסמוך על סימניהם, ואמרו שראוי לסמוך (על הסימנים) אחרי שהוחזקו שלש פעמים”.

אמנם, כפי שראינו בתחילת דברינו, הגמרא בסנהדרין אומרת, שאסור לאדם לשנות את מעשיו בעקבות שועל שעובר, צפצופי העופות וכדומה, וכולם הסכימו על כך להלכה. אם כן, מהו לדעת הראב”ד, ההבדל בין שועל שעובר, לתינוק שאומר פסוק?      יש לחלק ולומר, שכאשר שועל עובר, לא מדובר על ניחוש שאדם הזמין, אלא במקרה שאדם נתקל בו. לעומת זאת כאשר אדם אומר פסוק, הוא בודק כיצד עליו לפעול, וכן משמע מביאור הרד”ק (שמואל א, יד), שדן באריכות בסוגיה זו.

שיטת הר”ן

הר”ן (ד”ה והאמר רב) כפי שנראה, נקט דרך ביניים. מצד אחד הוא לא הסכים עם דברי הראב”ד כי: ”דברי הראב”ד ז”ל תמוהין בעיני, שהרי מפורש בגמרא שלענין איסור נאמר”, כלומר הוא טען שמפשט דברי הגמרא לא משמע כמותו. מצד שני הוא לא הסכים עם הרמב”ם, כי באמת קשה לומר שצדיק כמו אליעזר, עבד אברהם, חטא.

לכן הוא ביאר, שיש לחלק בין סימנים שיש בהם הגיון, לסימנים שאין בהם הגיון. כאשר שועל עובר, אין שום סיבה הגיונית לאדם לשנות בעקבות כך את תוכניותיו. לעומת זאת, כאשר אליעזר ביקש סימן מהקב”ה, לבדוק מי תהיה האשה של יצחק, לא מדובר בדבר מופרך, אלא בסימן הבוחן האם הנערה בעלת חסד.

אמנם עדיין קשה לדעת הר”ן, כיצד מותר להסתמך על בית פסוק ותינוק, שכפי שראינו, רב שמואל ור’ יוחנן סמכו עליהם, הרי לא מדובר על סימנים שיש בהם הגיון. הר”ן מתרץ, שמותר לשאול תינוק פסוק, משום שלא מדובר בניחוש בכלל, אלא מעין נבואה קטנה, וכפי שאומרת הגמרא בבבא בתרא, שניתנה נבואה לתינוקות. וכיצד סמך רב על המעבורת שבאה לקראתו? אומר הר”ן, שאין הכוונה שהוא ממש סמך עליה, אלא הצטרפו מספר גורמים, והמעבורת הייתה רק חיזוק לדעתו.

להלכה

כפי שראינו, לעיל פסק השולחן ערוך, שבמידה ועובר ליד אדם שועל וכדומה, אסור לו לשנות את דרכו בעקבות כך. אמנם במחלוקת בין הרמב”ם לראב”ד, פסק השולחן ערוך (קעט, ד) כדעת הראב”ד, שמותר לסמוך על תינוק וכדומה (ועיין בש”ך).                               הרמ”א כתב שטוב להחמיר:

בית, תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש, יש סימן. הגה (= רמ”א): אם הצליח אחר זה ג’ פעמים או לא (ב”י בשם רש”י). וכן מותר לומר לתינוק: פסוק לי פסוקיך (טור). יש אומרים דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד, כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והר”ד קמחי), ויש אוסרין (רמב”ם וסמ”ג). וההולך בתום ובוטח בה’, חסד יסובבנו (תהילים לב, י).

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. תודה רבה מאד על התשובה המפורטת. יישר כחכם.

    האם יש מקור כתוב בקדמונים על החילוק בין "אמצעים טבעיים" ל"סימונים סגוליים" ?

    אמנם, לענין ניחוש, חילק הר"ן בין 'שטויות' ל'דברים הגיוניים'.אבל לכאורה אין למדים משם לנדון דידן של תמים תהיה, שהרי כאן, גם 'דברים הגיוניים' אסורים (מה שכלדיים אומרים, שלא מדובר בשטויות, שהרי ראוי לחוש לדבריהם — כאשר הביאו בתוס' שלהי שבת) ?

  2. אינני חושב שצריך מקור לכזו סברא פשוטה… להסתכל מהחלון אפשר כדי לדעת אם יורד גשם? ודאי אפשר, אז מי שיכול להסתכל יותר רחוק, עד אירופה, ולראות משם אם הגשם מגיע אלינו, יש בעיה לכך שהוא מסתכל?

  3. תודה רבה. אבל
    1) אז גם הכלדיים, רק מסתכלים עוד יותר רחוק, עד הכוכבים?!
    2) בחישובי הסתברויות מסוג "לקוביה זו אין סיבה ליפול על מספר זה יותר מעל זה, אם כן לכל מספר הסתברות 1/6, ואז אם זורקים הקוביה 6000 פעמים, מסתבר בכך וכך % שמספר 5 יצא 1000 פעמים" — לכאורה אין זה דומה ; כי כאן זה לא מידע עכשווי (רק שצריך ראייה רחוקה) כגשם באירופה, אלא 'ניחוש בעתיד', בכח פלא הזה שגם אם על זמן קצר נדמה אקראיות, על טווח ארוך כאילו והמקרים "יודעים אחד על השני ועושים פשרה ביניהם לצאת באחוזים המתקרבים תמיד להסתברות".

    כמו שבהלכות ברירה, יש הבדל בין "על מנת שהקוביה –שנפלה מאחורי התנור– נפלה על מספר 5" (או "שעכשיו גשם נמצא מעל אירופה") לבין "על מנת שהקוביה תיפול על מספר 5".

  4. 1. שם מדובר במשהו סגולי, גשם שנישא על ידי ענים זה משהו טבעי שכבר קיים כאן בעולם ופועל, פשוט עוד לא הגיע צריך להסתכל יותר רחוק, כוכבים זה משהו סגולי מיסטי ולא בטבע העולם, וכאשר יש לך מיסטיקה אחרת שאינה בתמימות עם ה' זה בכלל האיסור.
    2. את שאלתך השניה לא הבנתי למה אתה חותר? תסביר יותר.

  5. תודה רבה! אני אולי מבין יותר. אבל (במחילה על הקושיות, תורה היא…) למה כוכבים זה משהו "סגולי מיסטי" ? לכאורה מה שכלדיים ידעו זה רק סוג של האי מאן דבחד בשבא וכו' האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא וכו' (שבת קנו.) ? המפתח להבין אולי טמון במה שהרב קורא "מיסטיקה אחרת שאינה בתמימות עם ה'". ממה שחפשתי, מיסטיקה כנראה עניינה 'דברים מסותרים מההמון'. אבל לכאורה, גם לדעת לנחש מזג האוויר, גם על בסיס נתונים גלויים וברורים…זו חכמה עצומה שקיימת עכשיו באחד מאלף! הלזה נקרא מיסטיקה ?

    על 2, השאלה היא, האם לחלק בין: "משהו 'טבעי' שכבר קיים כאן 'בעולם' ופועל, פשוט עוד לא הגיע צריך להסתכל יותר 'רחוק' " (ניסוח הרב), לבין חישוב הסתברות: 'תוצרת חכמת אנוש', איננו מבוסס על משהו 'בעולם' הפיזי כי אם על חישוב התוצאות בשיקול הגיוני, ולא סתם 'רחוק' פיזית אלא 'רחוק' בזמן דהיינו ל'נחש' הסתברות שככה יצא.

  6. 1. כוונתי היתה לחלק בין מצב טבעי גשמי למצב רוחני, הכוכבים אינם משפיעים מבחינה גשמית אלא רוחנית.
    2. לא הבנתי

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל