הפסק בתפילין כשנכנס לשירותים

אני הייתי נמנע מלברך, זה ספק ברכות.

מגן אברהם ס' כה ס"ק כב, והטעם כי בתי הכסא בזמנינו אינם בשדה ראה בכף החיים הכל באורך.

בבית הכסא שלנו הצואה נשטפת מיד ודינם קל מבית הכסא שהיה בזמן הגמרא.

כיון שיש דיון לגבי עצם האיסור להכנס, אז נכון שנחמיר להלכה שאסור להכנס אבל לא נחייב אותו ברכה כי בסופו של דבר יש בזה ספק, אבל כאשר הוא עושה את צרכיו אין ספק בדבר שזה אסור עם תפילין ולכן גם לענין ברכה ניתן לסמוך על כך ולברך שוב.

להכנס בכלל, גם בלי עשיית צרכים כלל גם אנחנו מחמירים.

אני חוזר שוב.
עשיית צרכיו הקטנים שלא בשירותים מותרת עם התפילין, אף שיש מחמירים, ראה שו"ע מג א. ההוראה למעשה לחשוש למחמירים אבל אי אפשר לברך על התפילין שוב, משום דעת המקילים.
לבית הכסא קבוע אסור להכנס עם תפילין לכל הדעות אפילו בלי עשיית צרכיו.
בית הכסא שלנו שנשטף מיד, שיש ספק אם דינו כבית הכסא קבוע שאסור לכל הדעות להכנס אליו עם תפילין.
עשיית צרכיו הגדולים אסורה עם תפילין לכל הדעות גם שלא בבית הכסא. ולכן מי שנכנס לעשות צרכיו הגדולים בכל מקרה יברך אחר כך.