שאלה:
שלום כבוד הרבנים, ומועדים בשמחה, יש פרדוקס כנראה בתורה לגבי העניין של מצות ביציאת מצרים : בצד אחד כתוב שהבצק שלהם לא הספיק לעלות/להחמיץ, אז אוכלים מצות זכר את זה…, ובצד שני כתוב שהקדוש ברוך הוא נתן את הציווי לבני ישראל בערב פסח לאכול מצות ומרור והקורבן פסח גם בזמן הזה וגם לדורות… אז למה אומרים שבני ישראל ״רצו״ לכתחילה לעשות לחמים ולא מצות…??? תודה מראש שלמה
תשובה:
שלום וברכה,
אין כאן כל שאלה, יש שתי מצוות באכילת המצה, יש את המצוה שקרבן הפסח "על מצות ומרורים יאכלוהו" שזו מצוה באופן וצורת אכילת קרבן הפסח, וזה היה כבר בפסח מצרים, ויש מצוה נוספת שהיא לזכר זה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, וזה היה כבר כשיצאו ממצרים ולא היו מצווים על המצה – בבוקר שלמחרת, והיא עצם אכילת המצה, גם בלי קרבן פסח, בליל הסדר [שעל כן גם בזמנינו שאין קרבן פסח מצה היא מדאורייתא בשונה ממרור שרק מדרבנן כי מהתורה הוא רק עם הפסח], וזה גם טעם איסור חמץ ואכילת מצה כל שבעה.
