שאלה:
אשה שקבעה כמה פעמים ווסת ליום 27 ולא נעקר
מאידך בחודש האחרון ראתה ביום 26
על פי שאלת רב הוחלט לשים התקן ובהיותה נקיה היה לה תור לרופא בין השמשות של 25/26 ואז שמו לה התקן שכמובן הוציא דם רב כמה ימים והמשיך אחכ כתמים זמן רב.
כרגע יש אפשרות לטבול כשליל טבילה נופל בליל 26 שגם יוצא בדיוק ערב שבעלה למחרת יוצא לדרך שהמצווה כפולה ל"ט ויוצא.
השאלה האם בכך שהדם הגיע בביהש 26 עי הרופא יש לחשוב רק משם 27 ואכ אין בעיה
או שבגלל שבפועל לא עבר 26 נקי כיוון שעי הרופא ראתה אזי לא נעקר 26 וצריכה לחשוש גם עכשיו ל26 וגם ל27 הקבוע.
שלכאורה בשכחה לבדוק ועבר היום באין קבוע לא חוששת וכאן לא יכלה לבדוק כי עשתה פעולה שמנעה לדעת אם היתה הווסת מגיעה ללא הפעולה.
תשובה:
שלום וברכה
כיון שלמעשה לא נעקר הוסת האחרון של 26 כיון שראתה בו, ומה שהתחיל הדם קודם מחמת הרופא אינו ראיה לעקירתו, אינני רואה אפשרות לשמש בזמן הוסת של ה26. רק מה שלא הבנתי, בשאלה בתחילה כתבת שהיא ראתה ביום ה26 ולא בלילה, אם כן בלילה זה רק אור זרוע, שאין חוששים לו בליל טבילה. ומה שראתה דם בחודש הבא בליל 26 ע"י הרופא אין בזה משום וסת כיון שיש מעשה שגרם לכך.
פתחי מגדים פרק כז הערה 3. שם מבואר שעיקר הסיבה להחמיר ביוצא לדרך בליל עונה, הוא משום שלמרות שוסתות חיובם מדרבנן ויש חובת יוצא לדרך שדוחה.
הפרישה בעונת הוסת היא מדאורייתא, אך דין זה אינו אלא בוסת קבוע ולא בוסת שאינו קבוע. (על ליל החודש באופן מיוחד יש טעם להחמיר יותר, לפי שלדעת כמה פוסקים יום החודש הוא העונה הבינונית, ועונה בינונית דינה חמור מוסת שאינו קבוע.).
ועונת הפלגה שאינו קבוע דינה שיוצא לדרך עדיף
כמו כן מצינו שהפלגה באינו קבוע
ושכחה לבדוק אין חיוב לבדוק ואם כן אין לחשוש לאותו היום. כיוון שאין לנו הוכחה שראתה לא גרע מלא בדקה שאין לחשוש.
כמו כן יש לברר אם באמת ראתה דם ביום 26 או רק על העד וטרם החל המחזור. שאז מונים מיום ההגעה ולא מיום ההוא.
הציטוט שהבאת מהפתחי מגדים חלקי ביותר… אולי לא הפכת שם את הדף… למעשה הוא מביא להחמיר וכן המנהג.
מה שהבאת מלא בדקה אינו רלוונטי, כיון שכאן שראתה הוא לא נעקר ולמעשה חייבת לחשוש ליום זה בחודש הבא!
השאר תגובה