שאלה:
שמעתי מבחורה שביישוב שלה אין תמיד בלנית זמינה ושלכל אחת יש מפתח למקווה והיא באה וטובלת כאשר בעלה משגיח עליה. אני הזדעזעתי מהעניין האם יש היתר הלכתי לכך ואם לא מה לעדות הבנתי שזה תופעה באזורה. ואגב היא טוענת שרב היישוב מתיר זאת.
תשובה:
שלום וברכה
אין ספק שמדובר בהנהגה פסולה מאוד, שאף המתירים לא התירוה אלא בשעת הדחק גדול, במקומותיהם שהיו יהודים שגרו בכפרים נידחים שלא היה שם מי שיעשה זאת מלבד הבעל, ולא במדינת ישראל היום שיש שירותי דת וכו' וכו' וכולנו גרים בין יהודים, ותפקידו של הרב להעמיד את הדת על תילה ולא לחפש היתרים. אבל יש מקור להיתר זה.
מקורות:
פתחי תשובה יורה דעה סימן קצה סק"ב:
בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' קכ"ב נשאל באיש ואשה הדרים בכפר ואין שם יהודי או יהודית זולת הזוג לבדם אם מותר לבעלה לעמוד עליה כשהיא טובלת לראות שתהא כולה תחת המים ואם יכול לתמכה בידיו לדחפה תחת המים וכתב שמצד הסברא נראה כיון דאיסור נגיעה (כדעת הש"ך סק"כ) וכן איסור הסתכלות במקומות המכוסים הוא שמא יבא לידי הרגל דבר ברגע זה לא חיישינן דלא שביק היתרא שתיכף ברגע זה מותרת בעליותה מן המים ולכן אם אי אפשר בענין אחר יש להתיר ע"ש. ועי' בתשובת שמש צדקה חי"ד סי' ס"ד שכתב מי שמתה אשתו ר"ל והיא נדה רשאי ליגע בה ע"ש:
