האם יש חובה לעשות הפריה חוץ גופית?

שאלה:

שלו' וברכה, ותודה רבה על האתר המיוחד.

אני נשוי כמה שנים ללא ילדים, [לבני גילי יש כמה וכמה ילדים],
כל הטיפולים הרגילים והטבעיים לא הועילו.
כעת הרופאים אומרים שיש לעשות הפריה חוץ-גופית בכדי להיכנס להריון.
האם אני מחוייב להתרצות לאופן כזה [אשר שנוי במח' גדולה בפוסקים, ולא ברור שמקיימים בכך פ"ו, והוא מאד לא טבעי – בלי קדושה וצניעות, זאת ללא הסיכונים להריון ולעובר שיש אחוזים גבוהים בהרבה מהריון רגיל],
או שמותר לי לדרוש לשאת אשה שתוכל ללדת כדרך כל הארץ.

יש לציין:
א. הבעיה הידועה היא שאשתי לא מבייצת [כרגע כבר שנה ללא ווסת] בעיה זו הייתה בה עוד מנערותה, ולמרות שהדבר היה ידוע במשפחתה – לא אמרו לי דבר.
ב. הרופאים לא יודעים לומר שזו הבעיה היחידה, והם טוענים כי אפשר שיש בעיה נוספת חוץ מהנ"ל שלכן לא הועילו הטיפולים, מה שאומר שגם בהפריה חוץ-גופית לא ברור אם תהיה הצלחה.
ג. בעבר פסקו בתי הדין שיכול בעל לדרוש גירושין כשיש אפשרות ללדת רק על סמך IVF אך ראיתי הטוענים שהיום הדין השתנה. האם זה נכון?,
האם מום זה – הוא מום קטן מנקודת חן במקום נסתר שמבואר בגמרא שהוא מקח טעות?

שוב תודה על העזרה, יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.

תשובה:

שלום רב,

אולי נפריד את השאלה לשנים. כלומר, קודם כל עצם הפריה חוץ גופית, ואח"כ בשאר טענותיך.

ראשית ברור שעי"ז מקיימים מצוות פריה ורביה. אמנם בדברי מלכיאל הסתפק בזה. מאחר שזה שלא כדרך כל הארץ. אבל אין כל ספק שכולם חולקים על דבריו שברור שמקיימים פ"ו באופן זה. ויתכן שהיום גם הוא היה מסכים לכך, שהרי רבים מאד נולדים בצורה כזו. גם השאלה על קדושה וצניעות היו ראויות להישאל אילולא כולם היו עושים בדיוק כך. כלומר, כל מי שיש לו או לאשתו בעיה, פונה להפריה, גם חסידים צדיקים ואנשי מעשה. כידוע כל הפוסקים התירו את זה. למעט הגר"ח קנייבסקי. שגם צאצאיו עשו זאת בלי לשאול אותו בהסכמת הסבא הגרי"ש אלישיב זצ"ל. לכן התחסדות יתרה על חשבון האישה ברור שההגדרה היא: חסיד שוטה! אדרבה לענ"ד אתה צריך לעודד אותה, הפריה חוץ גופית קשה הרבה יותר לאישה מאשר לגבר. גם הגר"מ שטרנבוך שבעבר כתב שאסור לעשות זאת. כבר פרסם תשובה לפני כמה שנים שלא רק שמותר, אלא זה מחובת האדם במצוות פריה ורביה להוליד גם באופן זה. כלומר, מאחר שזה נעשה היום מאד מצוי, זה כבר נהיה חלק מחובת האדם לעסוק בזה כדי שיהיה לו ילדים.

אשר לשאלה השניה, אם אכן ידעו במשפחתה שיש בעיה ולא סיפרו על כך, זה לא הוגן, לא יפה, ואף מעבר לכך. כידוע כתבו הפוסקים שאסור להסתיר מומים בשידוכים גם כדי שלא לפגום בקידושין ראה שו"ת דברי יציב אבה"ע סי' טו שזועק מרה על כך שיש בציבור היראים שאינם נזהרים מלהסתיר ובכך גורמים לקידושי טעות ח"ו (כוונתו כמובן לספק קידושי טעות). יחד עם זה כאשר דנים בטיעונים שלך האם אתה יכול על סמך זה לחייב גירושין, זו שאלה קשה אני לא יודע מה להשיב, כי מאחר שהיום זה מאד מצוי, ובס"ה טענת קידושי טעות מבוססת הרבה על דעת בני אדם, לכן לא ברור שיש בזה טענת מקח טעות. (כוונתי כמובן לספק מקח טעות, כי קידושי טעות בודאי אומרים רק במקרים קיצוניים מאד כמו שוטה, או בעל שאינו ראוי לביאה, וכד'). ראה גם בשו"ת אגרות משה אבה"ע ח"ד סי' יג שכתב בין הדברים שכאשר אדם רואה שיש לאשתו מחלה ואינה יכולה להוליד הוא מוחל ולכן אין טענת מקח טעות אח"כ (שם הוא מדבר באופן ההפוך). כלומר, צריכים גם לחשוב אם אין מחילה מצידך לאחר שנודע לך הבעיה שלה. ואפילו אם זכותך להסתפק בדבר עד שתחליט אם להתגרש או לא, לגבי הכתובה ודאי מגיע לה כפי שכתב בשו"ת אור גדול סי' ה' אות יד.

לסיכום. אם השאלה היא בגלל קדושה וצניעות. לענ"ד הסר דאגה מלבך, תתמוך באישתך, ותעשו את מה שצריך, אין ספק שזו חובתך בסיטואציה שנוצרה, הן בגלל מה שהבאתי מהגר"מ שטרנבוך, ובעיקר מחמת רצון האישה.