שאלה:
א) כתב בשו"ע (סי' רס"ז סעיף ו') וז"ל, בראשונה כל מי שאבד לו אבידה ובא ונתן סימנים מחזירים אותה לו אא"כ הוחזק רמאי, משרבו הרמאים התקינו ב"ד שיהיו אומרים לו הבא עדים שאין אתה רמאי וטול, עכ"ל. וכתב הרמ"א וז"ל, וי"א דבסימן מובהק מחזירין אפי' בזמן הזה ואין צריך לעדים שאינו רמאי (טור בשם הרא"ש), עכ"ל. ונחלקו על איזה סימנים מיירי לפני התקנה ולאחרי'. ולענ"ד נראה זהו בקצרה הדינים היוצאים מהנ"ל. א- נותן סימן גרוע כגון חיורי וסומקי, לדעת הסמ"ע לשי' הרמב"ם לא מהני כלל קודם התקנה. ולהרא"ש לפני שרבו הרמאים מהני, ואחרי שרבו לא מהני, אלא אם יביא עדים שאינו רמאי ובצירוף סימן גרוע. ודעת הש"ך דלכו"ע סימן גרוע אינו סימן [גם לפני התקנה]. ולכאו' נראה לפי"ז שלדינא לא מועיל סימן גרוע בצירוף עדים שאינו רמאי, דא"א לומר דקיי"ל כהסמ"ע נגד הש"ך בכה"ג, וכ"ש הכא שאף להסמ"ע הוא ספק.
ב) אם נותן סימן בינוני כמו מדה ומשקל, וסתם סימנים המבוארים בגמ' הוא לרוב הראשונים ספיקא דדינא אי מועיל מהתורה. והנה הא דמהני סימן בינוני מדרבנן, כ"ז רק קודם התקנה, אך לאחרי', לדעת הסמ"ע להרמב"ם לא מהני, ולהרא"ש מהני בודאי רמאי, וכן בסתם בני אדם בזמן הזה. ולדעת הש"ך (סק"ב) גם להרא"ש לא מהני בזמן הזה אלא אם יביא עדים. ולכאו' לפי"ז לדינא, שא"א לסמוך על סתם סימנים, וכל דיני הסימנים המוזכרים בשו"ע היינו רק אם מביא עדים שאינו רמאי או שהוא צורבא מרבנן.
ג) אם נותן סימן שהוא ארוך וגוץ, נחלקו לאיזה דרגה הוא שייך, לדעת הסמ"ע (סק"ט) הרי זה נחשב כסימן בינוני, כמו משקל ומקום. ולדעת הש"ך (סק"ג) הוא סימן גרוע, ולא מהני כלל. והט"ז (סעיף ה') כתב שאם מספר באופן כללי שהוא ארוך או גוץ אינו סימן, אבל אם יתן מידה כמה הוא ארוך וגוץ, אז מהני. והפמ"ג (בהל' סימנים) כתב דבאופן זה נחשב סימן מובהק ביותר. ולדינא נראה שהאומר סתם שהוא ארוך וגוץ ואינו נותן מידה, לא מהני.
ד) נתן סימן מובהק ביותר, כגון נקב יש בשטר בצד אות פלונית, לדעת הסמ"ע מועיל (לכו"ע) אף בודאי רמאי, אך להרמב"ם והראב"ד לא מהני בודאי רמאי. וכן לא מהני בזמן הזה בסתם בני אדם. והש"ך (סק"ב) כתב להכריע דבודאי רמאי לא מהני. וכ"כ הט"ז (סעיף ו') דבודאי רמאי לא מהני סימן כלל, ומש"כ הרא"ש דסימן מובהק מהני איירי דוקא בסתם אדם שמחזיקים אותו לרמאי אבל לא ברור שהוא רמאי, ומש"ה הגי' הרמ"א דוקא על סעיף ו', משום דאיירי בסתם בני אדם משרבו הרמאים, אבל בסעיף ה' דאיירי בודאי רמאי אינו מועיל סימן. ולפי"ז לדינא מהני בסתם בני אדם.
ה) ולפי"ז יל"ע מה הדין אם ספרדי מצא חפץ, האם אזיל כדעת המחבר ואינו מחזיר לאשכנזי אם נתן רק סימן מובהק?
ו) וכן יל"ע מה הדין אם אשכנזי מצא חפץ, האם מותר ליתן לספרדי כשנתן רק סימן מובהק, או דצריך ליתן סימן מובהק לגמרי?
תודה רבה מאוד
שמחה בונם
תשובה:
שלום וברכה,
הסיכום בסעיפים א-ד, יפה מאוד, מנוסח בצורה מדוייקת ובהירה מאוד.
לגבי השאלות בסעיפים ה-ו. נראה שהולכים אחר המוצא, אם הוא נוהג כדעת המחבר אין לו להחזיר בסימן מובהק, ולא צריך להאמין לנותן סימו בינוני, ללא הבדל אם הוא נוהג כרמ"א או כמחבר. אך לאשכנזי שנוהג כרמ"א מותר לתפוס ממנו את האבדה, ומועלת תפיסתו.
וכן להיפך אם אשכנזי המוצא ובא ספרדי ונתן סימנים בינוניים, יש על המוצא חובת השבה, למרות שאצל המאבד לא יחשב סימן.
בהצלחה.
