שאלה:
בהדין דצריך להחזיר בזוטו של ים משום לפנים משורת הדין, כמש"כ הרמ"א סי' רנ"ט סעיף ז', האם זה ממש כמו שמצא חפץ ברוב עכו"ם דס"ל להרמ"א דכייפינן לי', או דבזה הדין הוא רק אם רוצה.
והיינו דאפי' אם הרמ"א ציין לסעיף ה', ושם מיירי ברוב עכו"ם, מ"מ כאן כתב הרמ"א רק דטוב, וזהו כמו לשון המחבר, ולא דכייפינן לי' ע"ז.
תשובה:
שלום וברכה,
גם יש לדייק מדברי הטור והמחבר שלא הזכירו בזוטו של ים לצאת יד"ש, ורק במצא במקום של רוב גויים הזכירו. ניתן לומר שאין חובה לצאת יד"ש בזוטו של ים. וראה בזה בית הלוי (ח"ג סימן מח) שמוכח שזוטו של הוא הפקר גמור, ואין בו משום ועשית הישר והטוב. וכן דייק מדברי הר"ן בשבת. וכן העלה בתרומת הכרי סו"ס רנט. ומ"מ לכו"ע יש מדת חסידות להחזיר לבעלים כמבואר בגמרא שבת קכ, א במציל מן הדליקה. ולפ"ז ניתן ללומר שגם הרמ"א בסעיף ז התכוון רק למדת חסידות ולא לועשית הישר והטוב.
נ.ב. יש לדון האם תלוי במחלוקת ראשונים בזוטו של ים אם התורה התירתו – ונעשה הפקר, או מדין יאוש נגעו בה.
