שאלה:
שלום לכבוד הרבנים!
הנה הגיע הזמן שאשנן את נידוני קריאת שניים מקרא ואחד תרגום והסתפקתי בנידונים, אשמח לקבל עזרה:
1.כתב ערוה"ש:"ובוודאי בשעה שתקן משה רבינו לקרות בתורה – תקן גם כן תקנה זו" ע"כ. – מה זה אומר שלשיטתו הקריאה היא חיוב דאורייתא(כיוון שניתן למשה מסיני)?
2.מה עדיף 'זריזין מקדימי למצוות" וממילא להתחיל בקריאה כבר ביום ראשון או שמא לחוש לדעת המקובלים ולקרוא בשישי?
3.הנידון בראשון על "עטרות ודיבון" זה דווקא על 2 שמות אלו או שמא ה"ה בכל פרשה שמוזכר שמות של מקומות לפי התוס' רואי לחזר אחר תרגום ירושלמי?
4.מה סיבת הפטור של הנשים, הרי אין לקריאה זמן מוגדר..?
5.האם יש חובה בעצם הקריאה וממילא גם אם האדם לא מרוכז שיכול להבין את המלל חייב בכל זאת לגרוס או שמא אם או לא מבין את פשט הפסוקים(אפילו לא על מה מדובר)-הרי שלא יצא י"ח {כי ראיתי שהפסקי תשובות הביא בשם קמה קדמונים, כמדומני הרדב"ז שעיקר המהות של הקריאה זה שהאדם יבין מה שהוא קורא}
מקווה שאינני מטריחכם יישר כח גדול על הכל! תבורכו מפי עליון!!!
תשובה:
שלום וברכה
- לא מדובר בהלכה למשה מסיני אלא בתקנה שתיקן משה מדעתו והיא מדרבנן. כמובן לדעת ערוך השלחןם זו תקנה דרבנן חשובה מאוד, שהרי משה רבינו קדם לאנשי כנה"ג למשל שרוב תקנות חז"ל מהם ב1500 שנים! אגב לא מצינו מלבד ערוך השלחן עוד מישהו שיאמר כדבריו.
- לא שמענו למי שהקפיד לקרותה מיד בתחילת הזמן, וכנראה הטעם הוא משום שעיקר זמנה הוא ביום שישי. בכל הנדון של זריזין מקדימין למצוות מול מצוה בהידור כידוע מצינו מחלוקת בין הפוסקים, והמנהג כמו בקידוש לבנה להמתין למוצאי שבת כדי לקיימה בהידור, ולא לומר מיד כשזה אפשרי וכדעת הגר"א.
- אין הבדל.
- קריאת שנים מקרא ואחד תרגום יש לה שני טעמים ושניהם לא קשורים לנשים: הטעם האחד היה בזמנם כדי להכין את הקריאה [בזמנם כל עולה היה קורא את חלקו] וזה לא שייך בנשים שלא עולות לתורה, והטעם השני הוא כדי שידעו את התורה, ונשים לא מצוות בלימוד תורה ראה לבוש סי' רפה.
- אם הוא לא מבין כלל ברור שאין בזה טעם, אבל אם הוא מנסה להתרכז ולפעמים מחשבותיו נודדות זה עדיין בכלל המצוה, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
*) מה הכוונה שהרב כתב "אגב לא מצינו מלבד ערוך השלחן עוד מישהו שיאמר כדבריו" שרק הוא סובר שחיוב הקריאה מדרבנן?
*)למה אדם יקרא ללא הבנה לא מועיל והרי זה לכאורה מצווה כמו כל דבר שלכתחילה מצוות צריכות כוונה אך בדיעבד אם לא כיוון יצא…? (למשל אדם ששומע מגילה ולא כיוון לקיים המצווה בדיעבד יצא, הלא כן?)
אמרתי שמה שהוא סובר שזו תקנת משה רבינו שהיא קדומה מאוד, זו דעת יחיד.
למעשה עירבבת כאן שני סוגי כוונות, יש כוונה לצאת ידי חובה ויש להבין מה אתה אומר, ובענין זה כיון שהתכלית כאן היא לימוד וידיעת התורה אין משמעות ללא הבנה. כל הרעיון של התרגום הוא לספק הבנה…
אזי למסקנה, מי שגורס ללא הבנה את השמו"ת לא יצא י"ח? ואולי הוא גם צריך לחזור ולקרוא עם הבנה?
לכאורה. אבל יש להקל בהבנה מאוד שטחית ורדודה, וכן לא ניתנה תורה למלאכי השרת ותמיד מרחפים קצת באמצע…
השאר תגובה