שלום הרב, שאלתי מקודם את השאלות #123376, #123400
אני לא יודע טוב את ההלכה ולכן עולות לי שאלות שאיני יודע אם הן רציניות או כתוצאה מחששות.
א.מדוע רק בימי טהרה האשה יכולה לאסור עצמה בדיבור? מדוע כשהיא בספירת נקיים או לפני הפסק טהרה אמירתה שראתה דם או שהיא אסורה או טמאה, אינה כלום? מדוע לא אומרים שעכשיו העידה שהיא טמאה ועליה לעשות שוב הפסק טהרה ולספור מחדש שבעה נקיים, ומה שספרה כבר לא עולה למניין הספירה?
ב. מדוע אמירה שלי "אנחנו אסורים" בימי טהרה אינה אוסרת את האשה? גם אם היא שותקת וכביכול מסכימה?
ג. מדוע אם האשה אומרת שכל החודש אנחנו אסורים, והיא אומרת זאת בגלל שבאמת חשבה כך באותו הרגע ולא בתור הגזמה, אין האמירה כלום? (אני לא זוכר אם היא אמרה זאת כשהיינו מותרים או אסורים, נראה לי שכשאמרה זאת היינו עדיין אסורים).
תודה על הסבלנות.
תשובה:
שלום רב
גם בימי הנקיים אם היא אומרת שראתה דם היא צריכה לספור מחדש אא"כ יש לה אמתלא מפני מה אמרה זאת. אבל אם היא אומרת שהיא אסורה או טמאה זה כמובן לא בעיה.
האמירה שלך היא כלום, הנושא כאן הוא הנאמנות של האשה לומר שנטמאה, שכאשר היא מספרת שראתה דם היא נאמנת ולא יכולה לחזור בה בלא נימוק, איך אתה קשור לענין הזה?
שוב האמירה הזו היא כלום כי הנושא כאן אינו נדר וכדומה, אלא שהיא נאמנת לומר שנטמאה, אבל אין מציאות הלכתית כזו שמחמת שראתה דם היא נאסרת לחודש תמים, אז למה שתאסר???
שים לב, בזמנו כשהיו לך כל החששות עם הטבעת הסברתי לך שאתה צריך לטפל בעצמך, כרגע זה תוקף אותך גם בענין הזה וחבל! אתה חייב להיות מודע לענין ולטפל! לעצם הענין אתה פטור על אחריותי מכל הנושא הזה לגמרי, וגם אם אשתך תאמר לך שנטמאה נאסרה וכו' בכל סיטואציה אתה לא בתמונה, ובכל מקרה שתאמר לך שהכל בסדר עליך להאמין לה! על אחריותי כל העבירות…
בהצלחה
