שלום,
האם מותר בתפילת שמונה עשרה לכוון על עניינים אישיים? לדוגמה בברכת הרפואה לכוון על אנשים חולים שאני מכיר או בברכת השנים לכוון על הפרנסה של עצמי?
במידה וכן – האם מותר לעשות את זה באופן קבוע בכל התפילות?
במידה ולא – האם מותר לכוון על עניינים אישיים "בתוך הכלל" כלומר למשל על חולה שאני מכיר בתוך כלל חולי ישראל?
תודה
תשובה:
שלום רב,
אכן צריכים לדעת לדעת שעיקר התפילה הוא על הציבור כפי שכתב בנפש החיים, אבל בהחלט מותר לכוון גם על עניינים אישיים בלי לומר אותם בפה, שזה מוסיף לכוונה, ראה מה שכתב בסידור בית יעקב בהקדמתו:
"כתיב יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וגו' ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה" והנה ככה נוסח התפילה כמעט שב למעשה מורגל בהתמדתו על נוסח אחד ותעדר הכוונה בהרגלה וכאשר תוסיף התמדתה לא תוסיף תת כח כוונתה ע"פ רוב תמעיט מקנתה כי שב המנהג טבעי ולא תתפעל ממנו הנפש וכדברי הכוזרי ולא יהא דיבורו בתפילתו כצפצוף הזרזיר אלא עם כל מלה מחשבה.
לכן בזאת תבחן סגולת התפילה המועילה בשלימות כוונת הלב הנכון בתוכה אם יוכל לחדש בה דבר כי בזה יוודע כי לבו שלם ונכון עמה וכל מעייניו בה".
כלומר, ע"י שהוא מחדש בה יתעורר הכוונה ובכך ישים לב לתפילה ולמילים שהוא מוציא מפיו.
מדוע לא לומר את הבקשות בפה? ובפרט ברפאנו ובשמע קולנו?
בשמע קולנו אפשר לומר [בשאר ברכות מותר רק מענין הברכה, ובזה לא שמענו שמוסיפים, כנראה כדי להתרחק מחשש הפסק], אבל המנהג הוא שלא לבקש אלא באלוקי נצור לפני יהיו לרצון.
השאר תגובה