בס"ד
לכבוד הרבנים שליט"א ה' עליהם יחיו כמה שאלות כלליות בבקשה ד"א אני ספרדי שכפוסק כדעת מרן השו"ע
אם מישהו פוגע בי לדוגמה בעבודה ואני משתף את אישתי לא על מנת להקניט או להמעיט בכבוד אותו אדם שפגע בי חלילה אלא כדי לספר את מה שיש לי בלב ומדובר פה לתועלת נפשית שלי האם יש בכך לשון הרע?כי שאני שומר בבטן בסוף אני אוכל את הלב ואת עצמי ולא משחרר את המטענים.
תשובה:
החפץ חיים כתב בהלכות לשון הרע (כלל י' סעי' יד בהגהה): "ואפשר דהוא הדין אם כונתו בסיפורו להפג את דאגתו מלבו הוי כמכוין לתועלת על להבא [ולפי זה מה שאמרו ז"ל דאגה בלב איש יסיחנה לאחרים קאי גם על ענין כזה] אך שיזהר שלא יחסרו שאר הפרטים שבסעיף זה".
וכוונתו לכללים שהביא בתחילת כלל י'. על התנאים שצריכים להקפיד עליהם באופן שמותר לדבר לשון הרע, אצטט לך אותם כאן. (אולם לא כולם שייכים במקרה שלך, והכל לפי הענין):
א. שיראה זה הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים אם לא שנתברר לו אחר כך שהדבר אמת
ב. שיזהר מאוד שלא יחליט תיכף את הענין בדעתו לגזל ועושק או להיזק וכיוצא בזה רק יתבונן היטב את עצם הענין אם
הוא על פי דין בכלל גזל או היזק.
ג. שיוכיח את החוטא מתחלה ובלשון רכה אולי יוכל להועיל לו וייטיב על ידי זה את דרכיו.
ד. שלא יגדיל העוולה יותר ממה שהיא.
ה. שיכוין לתועלת וכמו שנבאר לקמן בסעיף ד' ולא להנות ח"ו מהפגם ההוא שהוא נותן בחבירו ולא מצד שנאה שיש לו עליו מכבר.
ו אם הוא יכול לסבב את התועלת הזאת גופא בעצה אחרת שלא יצטרך לספר את ענין הלשון הרע עליו אזי בכל גווני אסור לספר.
ז שלא יסובב על ידי המיפור היזק להנידון יותר מכפי הדין שהיה יוצא אילו הועד עליו באופן זה על דבר זה בבית דין.
באופן כללי על הגדרת איסור לשון הרע לתועלת או במסיח לפי תומו, ראה מאמר ארוך כאן.
