כבוד הרב שליט"א
שאלה
ראובן נפטר מן העולם ל"ע והשאיר אלמנה ויתומים קטנים. כמה שנים לפני שמת קנה דירה ע"י שלוה כמה הלואות וגם אבי אשתו נתן כסף לקנות הבית ורוב הכסף באה משטר עיסקא שעשה עם המוכר לשלם לו מידי חודש בחודשו להרכבה שנים ושם כתוב שבכל חודש שמשלם קונה חלק יותר בהבית.
אחרי שנפטר מן העולם באו הבעלי חובות ובפרט הבעל הבית הראשון ורצו למכור את הבית כדי לגבות את החובות שלהם והחליטו אנשי משפחת האשה שהם ישלמו מהיום והלאה את החוב להבעל הבית הראשון והמיסים וכל שאר הוצאות הבית כדי שהאלמנה יהי' לה בית דירה להיות שמה ועכשיו נפטרה האלמנה ולה יש גם בן מבעלה הראשון. וכל הילדים גדולים הם
השאלה הראשון, היות ומשפחתה שילמו החובות והעיסקא בכוונה לקנות הבית להאשה ולא להילדים אם הבן הראשון גם יורש חלקו בבית כראוי?
למעשה היה גילוי דעת בבית בית דין ממשפחת האשה שכל מה שיתנו בהבית יהי' קניית רכוש עבור האלמנה ולא עבור היתומים האם זה מוסיף?.
גם היה מי שהשקיע הרבה כסף בכוונה שגם הבת יהי' לה חלק בהירושה כאילו שקונה לעצמו ע"י השקעתו ונותן לה במתנה.
מהו לפי דעתכם דינא דהאי עזבון
תשובה:
שלום רב,
ראובן שקנה את הבית עם התנייה שרק החלק שעליו האו שילם שייך לו, וכך המשיך לשלם משך השנים כשקיבל עוד ועד חלקים בבית. כשנפטר, ודאי הבית (כמובן באחוזים) שכבר קנה שייכים לו. השאר עדיין לא שייך לו. לדוגמא, אם במעוד שנפטר כבר שילם על 60% מהבית, החלק הזה היה שייך לו השאר שייך למוכר. לכן אם נדון על המועד הזה, עלינו לחלק את הירושה לפי החלוקה הזו. ובן האישה לא מקבל מהחלק הזה כלום. (אלא אם כן, הבית היה רשום גם ע"ש האישה, ואז הוא מקבל את חלקו היחסי).
מה קרה בהמשך לגבי החלק הזה, זה לא ברור בשאלתך, האם היה קנין מהילדים (כשגדלו) לאישה – לאמא, שהם מקנים לאמא את חלקם או לא. בהנחה שלא היה כל קנין. אז החלוקה על החלק הזה, כאמור.
לגבי ההמשך ששולם ע"י משפחת האישה. אני מניח שהבית היה רשום ע"ש האישה, וע"ש העזבון של המנוח. ואם כך, גם כאן לכאורה. כשהם המשיכו את ההסכם עם המוכר, בודאי המשיכו את ההסכם שהיה קיים בשעתו. כלומר, בכל תשלום נוסף, נקנה עוד חלק מהבית. ומן הסתם זה נקנה עבור מי שרשום ע"ש הבית, האישה והילדים. א"כ על החלק של האישה גם הבן מהראשון יורש.
ומה שכתבת שהיה גילוי דעת בשעתו, שהם נותנים עבור האישה בלבד. צריכים לברר אם זה גילוי דעת באופן ברור שיש בו כדי להוציא מהפשטות שאנו רואים שהם נתנו עבור שניהם. כי מה שאנו רואים הוא: שבכל תשלום נקנה עבור שניהם עוד חלק בבית. ועתה כשבאים לומר שבכוונתן היה להקנות רק לאישה, המוציא מחברו עליו הראיה, אלא אם כן, היה גילוי דעת ברור שהם נותנים רק לאישה. ואז נוכל לומר, כי מאחר שאין להם אפשרות לרשום את זה אחרת, שהרי הבית רשום ע"ש שניהם, בכל זאת האומדנא הברורה מפרשת שכך היתה כוונתם. דבר כזה חייב להתברר בבית דין.
מה שכתבת "גם היה מי שהשקיע הרבה כסף בכוונה שגם הבת יהי' לה חלק בהירושה כאילו שקונה לעצמו ע"י השקעתו ונותן לה במתנה". אנא פרט ביתר ביאור, מה היה בדיוק.
כמובן שהכל נכתב בהנחה שהמציאות היא כפי שכתבתי. אם שגיתי בהבנת המעשה, אנא פרט.
תודה רבה
א- הבית רשום לא על שם האיש ולא על שם האשה אלא על תאגיד-חברה שהבעלים הוא מי שהוא ממשפחת האשה
ב- הגילוי דעת היינו לאחר פטירת הבעל היה גילוי דעת ממשפחת האשה שימשיכו לשלם כל הוצאות הבית נכלל לשלם להמוכר מה שחייבים ובתנאי שהם קונים חלק בהדירה להאשה ולא שהיורשים יקנו אז עוד חלקים ובוודאי שהם גם יורשים עכשיו את אמם רק השאלה על הבן הראשון שלה
ג- האם מה ששילמו המיסים ועשו תיקונים ביסוד הבית גם זה יש לו חשבון בקנין הבית?
ועוד שאלה כשקנו הבית נתן אבי האשה הרבה כסף כבור הקנייה הזה נחשב נכסי מלוג שיורש גם הבן הראשון?
אם כך, לכאורה הדין הוא עם יורשי האישה (כולל הבן מהבעל הראשון). שהרי בשעה שנפטר האב, לכאורה, אין לו זכות ממונית להמשיך לרכוש עוד חלקים בבית. למעשה, באותו הזמן. יכול היה המוכר להחליט שאינו ממשיך למכור. ובאו קרובי האישה הקנו בכספם את ההמשך. וגם גילו דעתם שבכוונתם לרכוש עבור האישה. אלא שגילוי דעת זה ראוי שיתברר בבית דין. נמצא שהבן מבעלה הראשון גם יורש.
אולם את החלק שנרכש לפני שנפטר האב, ברור שאין לו בזה חלק.
לגבי מה שציינת כי אבא של האישה נתן ברכישה חלק נכבד. בודאי אם היה אומר בפירוש שזה ניתן לאישה, דינו היה כנכסי מלוג (ראה שו"ע סי' פה סעי' ז'). אולם כאן השאלה היא לא אם זה נכסי מלוג או לא, אלא השאלה היא למי הוא נתן את המתנה. ובסתם אנו אומרים שהוא נתן ע"ש מי שרשום ע"ש הדירה.
ואמנם אתה כותב שזה לא רשום לא ע"ש האיש ולא ע"ש האישה. אבל בכל זאת ההסכם והחוזה שבו נרשם שכל תשלום נוסף, נוסף חלק מהדירה לבעל, אם כך לכאורה המתנה היא לבעל. אולם יתכן שבכוונתו לתת לשניהם.
באופן כללי, הייתי מציע שהכל צריך להתברר בבית הדין, יש כאן אומנדות כאלה ואחרות שלא שייך לברר את זה בכתיבת כמה שורות. אלא להבין יותר את הסיטואציה.
אם הם טוענים שהם שילמו רק לאשה אפילו אם היורשים מחלקים ביניהם לפי אחוזים שרשומים בטאבו אבל הם חייבים להחזיר את הכסף לאלה שנתנו
ממש לא. אדם שנתן מתנה עפ"י הרישום. בדרך כלל הוא לא יכול אח"כ להסביר שהוא התכוון רק לאחד מהם. אולם לפעמים זה תלוי מאד בסיטואציה. ככלל, דברים כאלה צריכים להתלבן בבית הדין, יש אמנם כמה הנחות קבועות. אבל זה מאד תלוי במקרה הספציפי של כל מקרה.
השאר תגובה