האם מותר לפתוח או להכנס לחדר או ארון שמכרתי בו חמץ לגוי (דהרי לא מוכרים את החדר אלא את החמץ שבו) א. לפני זמן איסורו ב. לאחר זמן איסורו ג. האם יש הבדל בזה בין חמץ ודאי לספק חמץ או חמץ הבלוע בכלים שמכרתי
תשובה:
ראשית, ההנחה שהנחתם שאיננו מוכרים את החדר אינה מדויקת, שכן לצורך קנין אגב או חצר, אנו משכירים את החדר שבו החמץ (עי' משפט המכירה עמ' תקפט ועוד). ובנוסף, אם מוכרים חמץ גמור והוא מונח בחדר שאין בו שימוש בימי החג, כגון מחסן או מקלט וכיו"ב, משכירים את החדר לגוי למשך כל ימי החג, לצאת ידי מה שכתב מרן בשו"ע (סימן תמח ס"ד, עיין משנ"ב שם) שיש להוציא את החמץ מחוץ לבית (עיין במה שכתבנו בזה בספרנו משפט המכירה עמ' רל).
ולשאלתכם בדבר פתיחת הארון או החדר שמסומן עליו שמונח בו המכור לגוי, כשיש לכם צורך בכלי הנמצא בו וכיו"ב, קודם זמן האיסור, אין בזה שום איסור שכן עדיין לא נמכר לגוי. אחר זמן האיסור, נראה שבתערובת חמץ או אם יש שם חמץ הבלוע בכלים וכיו"ב, יש להקל. אך בחמץ גמור, יש להחמיר ולהזהר, כמ"ש במשנה ברורה שם (ס"ק יב) שלא יבוא לטעות ולאכול מן החמץ. אמנם בחמץ שצריך הכנה, יש מהפוסקים שהקילו (עי' ביאור הלכה שם).
מקורות
באופן שיש בארון המסומן כמכור תערובת חמץ עם כלים שאינם חמץ, וכב' וב"ב מעונינים להשתמש בכלים אלו, נראה דבמקום הצורך יש להקל, שכן כלים אלו לא נמכרו כנ"ל, ומה שמסמנים את הארון, יש בזה ב' טעמים, א. שאם יבא הגוי, ידע היכן החמץ המכור [ומטעם זה, הובא בספר אשרי האיש משמו של הגרי"ש אלישיב, שסימון המקומות, מועיל במקום פירוטם בשטר ההרשאה]. ב. כדי שלא יבואו לטעות ח"ו ולהשתמש בחמץ, ע"פ מ"ש במשנ"ב (סי' תמח ס"ק יב) משם העו"ש ועוד שלא די במחיצה, שכן יש חשש שמא יבוא לטעות ולאכול. וכיון שכן, נראה שאין איסור לפתוח את הארון וליטול ממנו את המבוקש ומיד לסוגרו חזרה.
וביותר, ראה בערוך השלחן (סי' תמח סעי' כג) שכתב בזה"ל: ונהגנו לצוות באופן זה, לומר להאינו יהודי שמכר לו החמץ או להא"י שבביתו העוסק בהעסק והוא נחשב כפועלו של הקונה כמ"ש: ראה שהמפתח מונח כאן וכאן, ובכל עת שתרצה ליטול החמץ תטול מכאן את המפתח, ותלך ותטול ותשיב המפתח למקום זה כדי שלא יאבד, ובהמקום שמונח שם החמץ יהיו שם איזה כלים ואיזה חפיצים הצריכים לו בימי הפסח וכשילך הא"י ילך גם הוא או אחד מבני ביתו לשם ליטול איזה כלי או איזה חפץ, וממילא שהא"י לא יגנוב אבל אסור לדבר עמו נדון החמץ. עכ"ל. הרי שהורה שלכתחילה מותר לו להניח יחד עם מוצרי החמץ גם חפצים אחרים שצריך להם, כדי לשמור על הגוי בבואו ובכניסתו למקום החמץ, שלא יגנוב מאום.
זאת ועוד, הרי בשטרות מכירת חמץ אנו מפרשים שאם יהיה צורך להכנס למקום המושכר לגוי, וליטול משם את חפצינו, הגוי נותן לנו בזה רשות, וה"נ יש לנו רשות לפתוח וליטול דבר שאינו מכור ואינו שלו.
אמנם, ראיתי בספר הליכות שלמה (ניסן עמ' קלז) שהובאה תשו' בכת"י מהגרש"ז אויערבאך שכתב בזה"ל: אבל בארונות וכד', העיקר הוא להפריד בין החפצים השייכים להנכרי לחפצי עצמו, מפני החשש שישתמש בשל הנכרי, ולכן אם השאיר את הנמכר לנכרי במקומם הרגיל בארון יחד עם הדברים המותרים ואינו בודל מן הארון, אין כאן מחיצה, אפילו אם הארון גבוה י' טפחים, ואף שמקום החמץ עצמו מכור או מושכר לנכרי, מ"מ צריך גם להיות דוקא באופן שיד ישראל לא תגיע לשם בפסח, ולכן צריך ודאי לאסוף את כל מה שמוכר לנכרי ולהצניעם במקום מיוחד ולמכור או להשכיר מקום זה להנכרי ולסוגרו, ולהודיע לבני ביתו שהמקום הזה נמכר לנכרי, וגם יצניע את המפתח או יסגור בדבק וכד', ואז שפיר סגי בכך גם אם אין מחיצות הארון גבוהות עשרה. עכ"ל.
ומ"מ נראה שגם לדעתו, כל החשש הוא משום שמא יבא ויאכל, ובכה"ג שמלכתחילה חלק מהמקום מיועד לשימוש גם בימי הפסח, אזי יש לחשוש. אולם אם מלכתחילה סוגר את אותו המקום שלא להשתמש במונח שם בימי הפסח, אלא שבעיצומו של יום, נזכר שיש לו צורך באיזה חפץ הנמצא באותו מקום, הרי מאחר ועל הארון יש היכר שיש כאן חמץ מכור, הרי אין לחוש שמא יבא ויאכל, וכיון שהתנו מעיקרא עם הגוי שיוכל להכנס למקומות החמץ, ה"נ כאן יהיה רשאי ליטול את חפצו. אך ודאי שכל זה רק בדיעבד ולא לעשות זאת לכתחילה. ודי בזה.
ומ"ש לגבי חמץ גמור, עי' בזה בספרי משפט המכירה (עמ' רל והלאה). ומ"ש שבחמץ שצריך הכנה, יש להקל, עי"ש (עמ' רלא) מהביאור הלכה והאחרונים.
שבוע טוב. עשיתי מכירת חמץ באינטרנט וציינתי גם את המחסן. בחוהמ נזכרתי שיש שם עריסת תינוק שאני מתפרנסת מהשכרתה ופתחתי את המחסן מהר רק להוציא את העריסה שהייתה מונחת בקרטון במחסן וסגרתי. האם מותר לאכול אחרי הפסח את החמץ והספק חמץ שהיה שם או שכל מה שהיה שם טעון השלכה לפח? תודה
עשית בסדר גמור ואין בעיה עם החמץ.
השאר תגובה