כמה שאלות בהלכות שבת

שלום רב ושבת שלום,
הצטברו לי כמה שאלות על שבת בזמן האחרון, תוכלו לעזור לי בבקשה בשאלות אלו:

1.מהי הנחה ברשות הרבים?
2.האם בקשה מגוי לעשות מלאכה היא מדרבנן?
3.האם מותר לקחת דף דברי תורה הביתה מבית הכנסת(או שזה נחשב הוצאה מרשות לרשות)?
4.ישנם פקקים של מוצרים אשר נסגרים ע"י נתינת מכה(לדוגמא הקטשופ), האם אסור לסגור פקק זה?
5.האם מותר לשרוק בשבת?
6.למדתי כי ניתן להיעזר במקום פטור(בשעת הצורך) בכדי להוציא מרשות היחיד לכרמלית, אך כיצד ניתן להשתמש בהקלה זו-מכיוון שהכרמלית מתחילה קצת לפני פתח הבית ולכן בכדי להגיע למקום פטור, צריך לעבור בכרמלית (לדוגמא אם חייל רוצה להעביר חפץ מהאוהל שלו אל חצר המחנה, הנחשבת ככרמלית, יעביר אותו דרך המקום פטור, אך הבעיה היא שהמקום פטור מעט רחוק מפתח האוהל ולכן הוא צריך לעבור בכרמלית בכדי להגיע לכרמלית)?
7.האם במקרה של פיקוח נפש, כאשר לוקחים חולה לבית החולים ע"י רכב, ניתן לקחת גם דברי מוקצה שישמשו אותנו במהלך השבת ולאחריה?

תשובה:

שלום רב.

1. מבואר בגמרא שהאיסור מדאורייתא בהוצאה מרשות לרשות הוא רק אם עושה עקירה והנחה, והיינו שיעקור את החפץ מרשות היחיד ויניח אותו ברשות הרבים, אבל אם הוציא חפץ בלי עקירה מרשות היחיד או בלי הנחה ברשות הרבים אינו חייב מן התורה, אך חכמים אסרו אף בלי עיקרה והנחה. גם אדם המטלטל ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב אלא אם כן עשה גם עיקרה וגם הנחה. יש מקרים רבים שבהם אף שלא הניח בפועל את החפץ ברשות הרבים נחשב הדבר להנחה, כגון אדם שמונח על גופו חפץ ויצא מרשות היחיד לרשות הרבים נחשב הדבר לעקירת החפץ והנחתו כיון שעקירת גופו נחשבת כעקירת החפץ. גם ידו של אדם נחשבת כהנחה על מקום ד' על ד', ולכן אם הכניס חפץ לרשות היחיד והניחו בידו של אדם אחר חייב כהנחה, וכן אם פשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציאו לחוץ חייב.

2. להלכה נוקטים שאיסור אמירה לנכרי הוא מדרבנן אף שיש ראשונים שמשמע מהם שהוא איסור דאורייתא.

3. אם במקום זה אין עירוב כשר (ההופך את הרחוב לרשות היחיד) אסור לטלטל כל דבר מרשות לרשות אף לא דף דברי תורה.

4. מותר לסגור מכסה של קשטופ וכדו' אף אם הוא נסגר על ידי מכה.

5. מעיקר הדין מותר לשרוק בפיו אף אם משמיע קול נעימה, אך המחמיר בכך גם בחול תבוא עליו ברכה שאין זה דרך בני תורה.

6. אף שמותר להוציא חפץ מרשות היחיד למקום פטור (עמוד שאין שטחו ד' על ד' וכדו'), אם צריך לשם כך לעבור דרך כרמלית אסור.

7. אין לטלטל את הדברים המוקצים, ויש להוציאם מתיק החפצים כדי לא לעבור על איסור מוקצה שאין בזה צורך פיקוח נפש.

מקורות:

1. שולחן ערוך סי' שמ"ז סעיף א'.

2. ביראים (סי' שד בתי' א'), הלבוש, ובאליהו רבא (או"ח סי' רמג) מבואר שאיסור אמירה לנכרי הוא מן התורה, שנאמר (שמות יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם, ודרשו: לא תעשה אתה, ולא יעשה חברך, ולא יעשה נכרי מלאכתך, וכן משמע בפירוש רש"י על התורה (שם), אמנם למעשה נוקטים רוב הפוסקים שהוא איסור דרבנן כמבואר ברש"י בשבת קכא,א ובעוד מקומות וכן נקט הרמב"ם (שבת פ"ו ה"א) שדבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהם ויבואו לעשות בעצמם, וכך נקטו כל הפוסקים שאמירה לנכרי שבות היא, ורק אסמכוהו אקרא דלעיל (ר' במשנה ברורה רמ"ג סק"ה ובשעה"צ שם).

5. רמ"א סי' של"ח סעיף א' ובילקוט יוסף שם סעיף ט' ובארחות שבת פרק כ"א סעיף ל"ו הביא בשם החזו"א שיש פריצותא בשריקה אף בימי החול.

6. משנה ברורה סי' שמ"ו סק"ה. ובשולחן ערוך שם מבואר שיש מחלוקת לענין העברה מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור דהיינו כשאדם עומד במקום פטור ולוקח החפץ מרשות היחיד ונותן ליד העומד ברשות הרבים.