שלום הרב
איסור הוצאת זרע לבטלה לא מופיע במפורש בתורה
ובגמרא ביבמות הגמ’ מתירה לבעל לבוא לאישתו שלא כדרכה למורות הוצאת זרע לבטלה.
אני מבולבל, האם יש איסור הוצאת זרע להבטלה.
ואם כן הייתי רוצה לדעת מה מקור האיסור של הוצאת זרע לבטלה
והמחלוקות בעניין ראשונים ואחרונים.
איזה ספרים אני יכול לפנות על מנת להבין.
בתודה וברכה בכול.
תשובה:
שלום רב.
אנסה לעשות קצת סדר בדברים.
איסור הוצאת זרע לבטלה כתב על זה השו"ע (אבה"ע סי' כג סעי א') כי הוא עוון גדול וחמור יותר מכל עבירות שבתורה. הב"ש שם כתב שאין כוונתו ממש כי הוא יותר מכל עבירות אחרות, אבל בכל אופן בודאי שהוא עבירה חמורה מאד. ומקורו הוא בדברי הזהר כפי שהביא שם בבית יוסף.
לגבי מה שציינת כי איסור זה לא מופיע בתורה. ראה בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ג' סי' יד) שכתב באמצע תשובתו: "ומש"כ כתר"ה זה לדעת כי איסור הוצאת זרע אינו משס"ה לאוין, כנראה מלשון זה שסובר כתר"ה שהוא רק מדרבנן, במחילה מכתר"ה שהוא טעות וח"ו לומר כן כי הוצאת זרע לבטלה הוא מדאורייתא וגם חייב מיתה ביד"ש כדא"ר יוחנן בנדה דף י"ג והוא איסור חמור מאד עד שאיתא בש"ע שעון זה חמור מכל עבירות שבתורה וכו' מ"מ על איסור דרבנן לא היה שייך לומר לשון זה, והרי כל איסור ההרהור מקרא דונשמרת מכל דבר רע שדריש ר' פנחס בן יאיר בכתובות דף מ"ו הוא כדי שלא יבא לידי טומאה בלילה והיא דרשא גמורה ולא אסמכתא כדכתבו התוס' בע"ז דף כ', וא"כ כ"ש הוצאת הזרע שהוא בכלל לאו הזה. ומה שלא נמנה ממנין הלאוין אינו משום שאינו מדאורייתא דהרבה איסורים דאורייתא לא נמנו, ואולי משום שנאמר בזה עונש מיתה ולא אזהרה והלאו דונשמרת נאמר במחנה לכפילת איסור לא רק על הרהור אלא על עוד ענינים לא רצה הרמב"ם למנות בלאו מיוחד עיין בסה"מ במנין הל"ת שהוסיף הרמב"ן מצוה י"א".
ראוי להוסיף, כי לדעת האגרות משה יש אופן נוסף של הוצאת זרע לבטלה, והוא ע"י מישמוש ביד או ברגל כפי שמבואר בסוגיא בנדה יג שם, ואיסור זה חמור יותר והוא בכלל הלאו של "לא תנאף" כמבואר שם. ראה שו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' סח, ע, עא, ח"ב סי' טז, יח, וח"ג סי' יד). ובמקרה כזה לא התיר האגרות משה גם כשהוא מוציא לצורך (לדוגמא: לצורך הפריה שהוא גם צורך פריה ורביה) ואין טעם להרחיב בזה כאן.
אשר לשאלתך כי מהסוגיא ביבמות שם מתירה הגמ' לבעל לבוא על אזתו שלא כדרכה. וכוונתך בודאי לשיטת ר"י בתוס' שם שביאר כי באקראי מותר. והובאה שיטתו ברמ"א סי' כה סעי' ב' בשם "יש מקילין". אמנם בבית יוסף שם תמה מאד על שיטה זו, וכי היכן מצינו בתורה איסור שלפעמים מותר לעבור עליו.
וראה באגרות משה (אבה"ע א' סי' סג ענף ג') שם ביאר בהרחבה גם את שיטת ר"י כי בצם זה נחשב "לצורך" ואינו "לבטלה" בגלל מצות קיום "עונה", אלא הדברים קצת קשים להבנה. למעשה ראיתי בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב זצ"ל (ח"ב סי' עד) כתב כי כוונת ר"י רק לומר באחד שבא על אשתו שלא כדרכה ויצא לו ש"ז כל שזה באקראי הוה דרך ביאה, ולא משום שמותר להוציא ש"ז באקראי. ולכן תמה על מש"כ באחיעזר (ח"ג סי' כד). ובעצם צריכים לדעת כי אם לא נפרש כך או כך את דברי ר"י יקשה עליו מסוגיא ערוכה ביבמות עו,א שמוכח שם שיש איסור ברור להוציא גם באקראי.
ועל כל זה סיים הרמ"א: "ואע"פ שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו".
אם תרצה להעמיק עוד בענין. תוכל לעשות זאת כאן.
הרבה הצלחה
גם לדברי הגרי"ש אלישיב זיע"א זה אומר שמותר להוציא ז"ל כשהוא עם אשתו, ואמנם הבית יוסף חולק, אבל חלילה מלזלזל בהיתר הרמ"א, ובדעת הר"י מבעלי התוספות, וכל בני אשכנז קיבלו פסקי הרמ"א זיע"א,
לא הבנתי היכן כבודו ראה זילזול בדברי הרמ"א ור"י?
השאר תגובה