שלום ,
אתמול עשיתי בגרות באישות ומשפחה שבה למדנו על טהרת המשפחה,
לאחר הבגרות שוחחנו על הנושא, בתוך העניין נוצר וויכוח קשה והייתי רוצה לדעת אם זה כך, בשיחה נאמר מפי אחד האנשים שמותר מהתורה ללכת לקיים חיי אישות אם משהי אחרת מחוץ לעיר בזמן שאשתו נידה,האם כך הדין? ואיך יתכן שהתורה תחנך לבגידה ? הרי זה בגידה לכל דבר?,
בבקשה הרב ינסה להבהיר לי …
תשובה:
חיי הנישואין צריכים להיות קשר אמיתי בין הבעל והאשה, ולא קשר מקרי, אולם לגבי עונש למי שלא הולך בתלם כזה יש הפרש בין בעל שבוגד שאינו מקבל עונש מיתה, לבין אשה שבוגדת וחייבת מיתה, אין שום מקום בתורה שכתוב ש"מותר" לבעל לבגוד, להרחבה בזה ראה כאן
ראה בענין זה בלשון התוספות יבמות סא: ד"ה פנוי
תוספות שם מדבר רק על היחס של האשה, מאימתי היא נעשית "זונה" האסורה לכהונה לדעת רבי אלעזר, ולדעתו פנוי הבא על הפנויה נעשית זונה, כיון שנבעלה שלא לשם אישות. ועל זה כתבו התוספות כש"כ נשוי הבא על פנויה. משום שאז יותר נראה כי ביאה זו אינה שלם אישות. אבל אין כל התייחוס בדברי התוס' על האיש עצמו ועל האיסור שלו.
אני חושב שמוטי צודק שיש בזה קצת ראיה, ראה בלשון התוס' שם שכתבתו, וז"ל
תוספות מסכת יבמות דף סא עמוד ב
לאו דוקא נקט פנוי דכ"ש נשוי שמזנה על אשתו דחשובה זונה.
למה תוס' קוראים לזה 'מזנה' על אשתו, אם זה היה כמו פנוי הבא על הפנויה.
כל ביאה שאיננה במסגרת נישואין נקראת זנות. גם פנוי הבא על פנויה נחשב לזנות, מהטעם הזה גזרו על יחוד עם הפנויה, ומעולם לא שמענו שיש איזה חילוק כאילו לנשוי אסור להתייחד עם פנויה, ואילו לפנוי מותר. כל כוונת התוס' רק לומר כי יש לזה יותר שם "זנות", ועוד יותר נראה כי אין זה מסגרת של נישואין.
השאר תגובה