כתובת קעקע חציצה לתפילין ולטבילה

שאלה:

אחד שבתהליך של חזרה בתשובה… בעבר נפל עמוק ורחוק … ול"ע ב2 הידיים שלו יש כתובת קעקע . ביד של התפילין (שמאל) יש תמונות תועבה מהסוג הכי גרוע…וביד שני יש צלבי קרס !! ברור שכעת הוא מקפיד ומן הסתם יש חשש שזה חוצץ לעשות עוד קעקוע מעל הקודם לכאורה כרוכה בעוד איסורי תורה של כתובת קעקע… יש אפשרות מחיקה ע"י טיפול לייזר … אך יהיו פצעים ותחבושת על ידיו ברמה שלהניח תפילין יהיה בלתי אפשרי (אלא עם נתיר לו להניח מעל התחבושת … דבר שגם יהיה קשה אך ל3 דקות יוכל לסבול) חשבתי להתיר לו לצבוע את ידיו עם "יוד" מעל התמונות…ולדחות את הטיפול לייזר לערב פסח (ממילא לא יניח לשבוע) ולהגדיר את היוד כדין צבעים שאינם מקפידים על צבע בידיים וכו' לגבי גירות מן הסתם השאלה נפוצה מאוד… האם מקפידים שהם יסירו כל קעקוע טרם טבילת גירות??

תשובה:

שלום וברכה

אין כאן חציצה כפי שיבואר במקורות, אבל ודאי יש להשתדל להסיר אותה בלייזר בגלל התועבה שהזכרת, אם יש עצה לעשות זאת בלי להמנע מתפילין כפי שהזכרת.

בשורות טובות.

מקורות:

בראשונים נחלקו בדבר העשוי לנוי ויש בו ממש האם הוא מהווה חציצה בטבילה או לא. דעת הרמב”ם בתשובותיו (סי’ תרצד) שלענין חציצה בעינן שני תנאים – שיהיה הדבר עשוי לנוי, ולא יהיה בו ממש. אבל אם יש בו ממש אף שעשוי לנוי חוצץ הוא בטבילה. לעומת זאת הרשב”א בתורת הבית הארוך (סוף שער ז) כתב, דדבר העשוי לנוי אינו חוצץ אף אם יש בו ממשות. (ראיתו לזה היא מהא דמצינו (חולין צא ע”ב) בפרוכת שבמקדש שהיתה צבועה והיו מטבילין אותה לטהרה, הובאו הדברים בבית יוסף ביו”ד סי’ קצח).

לענין הלכה הכריע השו”ע בסי’ קצח (סעי’ יז) כשיטת הרשב”א שדבר העשוי לנוי אינו חוצץ, אף אם יש בו ממש.

ומדברי הט”ז שם למדנו, שכשם שדבר העשוי לנוי אינו חוצץ אף אם יש בו ממש, כך גם דבר שאין בו ממש אינו חוצץ אף כשאינו עשוי לנוי.

וממילא, בדין כתובת קעקע יש להקל בזה משני טעמים, חדא אין בזה ממש שאין זו אלא ככויה תחת העור (דאף שמקום הכתובת בולט מעט, מ”מ כיון שמכוסה הוא בעור לגמרי הוי כקוץ הנעוץ בעומק הבשר והעלה עור שאינו חוצץ אף שנראה בחוץ, ראה יו”ד סי’ קצח סעי’ יא ובש”ך שם), מלבד זאת י”ל דאף אם היה נחשב מחמת שבולט כדבר שיש בו ממש, כיון שנעשה הדבר בכוונה תחילה לשם נוי, אף שעתה אינו חפץ בזה מחמת רצונו לבוא בקהל ה’, מ”מ אם הסיבה שאינו חפץ בזה עתה היא רק מחמת האיסור הכרוך בכך, ובלא זה היה חפץ בזה, אפשר דחשיב כדבר העשוי לנוי. וע”ע בס’ שיעורי שבט הלוי (סי’ קצח שם).

טעם נוסף יש להקל בזה, ע”פ מה שכתבו הפוסקים (ראה דע”ת סי’ קצח ובהשיב משה סי’ מד) שכאשר הסרת החציצה כרוכה בכאב רב א”צ להחמיר ולהסירה, שהרי זה כדבר שמקפיד שישאר ודמיא לדבר העשוי לנוי.

בשו”ת יהודה יעלה (יו”ד סי’ רכט) כתב בשם הגידולי טהרה להקל בדבר הצריך אומן כדי להסירו, בצירוף הסברא המובאת בשו”ת זכרון יוסף (יו”ד סי’ י) שבדבר שאינו מקפיד עליו עתה אף שמקפיד עליו בזמן אחר לא הוי חציצה, ולמד דבריו מהא דטבח אין הדם שדבוק בו מהווה חציצה אף שמקפיד להסירו לכבוד שבת ויו”ט (וראה מש”כ בזה הפת”ש ריש סי’ קצח).

נמצא שטעמים רבים יש להקל בכתובת קעקע שלא לדונה כחציצה ואין כל טעם להחמיר בזה לגר, ובפרט ששאלה זו אין בה חשש דאורייתא שכן על פי רוב החציצה אינה אלא על מיעוטו.

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. ילמדינו רבינו (מחילה מהשואל ומהרב המשיב על התערבותי אך תורה היא וללמוד….) אך האם ניתן כלל להניח תפילין על תועבה? האין בזה סניגורו – קטירוגו? מה גם שמטבע הדברים יש לחשוף את הזרוע לצורך הנחה ובד"כ לא מסתגרים בחדר לעשות זאת – פרט לעצם הבושה – זה גם עלול לגרום הרהורים לו ולסביבתו?

  2. אין בסברות אלו כדי לבטל מצות הנחת תפילין, כמובן שלא יפשיל שרוולו במרכז בית הכנסת אלא יבוא כשהתפילין כבר מכוסים בשרוולו…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל