שאלה:
בס"ד יש לי שאלה בעניין הפסק בברכות. אשמח לדעת את התושבה לפי דעת השו"ע וכן על פי פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף. אדם שנמצא במקום שיש לו ריבונות אחת כגון (בית ספר, בית חולים וכדומה) אם האדם יצא חוץ למבנה בתוך הריבונות שמוקפת בגדר תחת כיפת השמיים. צריך שיתקיימו שני תנאים על מנת שלא יצטרך לברך. 1) רואה את מקומו 2) דעתו. ואם לא התקיימו שני התנאים הוא יצטרך לברך. האם כך פני הדברים?
תשובה:
שלום רב
בענין זה אכן יש להבדיל בין חצר משותפת לכל הבנין לחצר פרטית המגודרת בגדר ופונה לבית עצמו. כאשר החצר היא משותפת יציאה אליה נחשבת שינוי מקום ויש לחזור ולברך, אלא אם כן מדובר בסעודת פת, שבזה אף הספרדים נהגו בדיעבד כשיטת הרמ”א ששינוי מקום אינו מחייב ברכה נוספת [וכפי הכלל הידוע שבספק ברכות לא קיבלו את הוראות מרן השו”ע]. אך לכתחילה כמובן אסור לצאת כדי שלא להכנס לספק ברכות.
כאשר החצר היא פרטית ומגודרת אין צורך לחזור ולברך, לפי שהיא נחשב כחדר נוסף באותה דירה, ויש שהחמירו בזה, לכן לכתחילה יש להמנע אא”כ הוא רואה משם את מקומו הראשון, אבל דעת הגר"ע יוסף להקל.
אולם בנושא שלך יש שתי הסתייגויות חשובות!!
1. כאשר מדובר בבית ספר או בית חולים זו לא בעלות פרטית אלא ציבורית ונראה לי פשוט שיש שינוי מקום.
2. כל האמור הוא בחצר מגודרת הפתוחה רק לבית, חצר הפרוצה לרשות הרבים כמו חצר בית חולים אין בה דין זה.
מקורות:
ראה שמירת שבת כהלכתה פרק נד הערה לג בשם הגרש”ז אויערבך, שו”ת אור לציון ח”ב פרק יב סעי’ טז, וראה ס’ וזאת הברכה שיש שהחמירו בזה, וכך מפורסם בשם הגרי”ש אלישיב. בילקוט יוסף סי’ קעח הערה ג כתב אף הוא להקל בענין זה.
אגב, שאלה זו מצויה מאוד בחג הסוכות, כאשר אדם יושב ואוכל בסוכתו ורוצה להכנס שוב הביתה להביא מאכל או משקה נוסף. לכתחילה יש לדאוג להביא הכל קודם ושלא להכנס לשאלה זו, אולם בדיעבד אם מדובר בחצר פרטית לא יחשב הדבר כשינוי מקום.
