שאלה:
האם בדיחה על מישהו שלא המספר התכוון לגנותו ולא התגנה בפני האנשים שלפניהם סיפר מצריכה בקשת סליחה מהאדם עליו סופרה? אשמח למקורות
תשובה:
שלום רב,
אם הוא גם לא התכוון לגנות כלל, יתכן שאין כאן כלל איסור לשון הרע, זה סוגיה בפני עצמה. (הח"ח כותב שמותר לספר לשון הרע כאשר האדם נמצא במצוקה – דאגה בלב איש ישיחנה וזה נחשב לתועלת. לכאו' העובדה שזה מסייע למספר לא אמור להתיר לפגוע בחברו?! אא"כ נאמר שגדר איסור לשון הרע זה השחתת המידות שלו בכך שהוא מספר דבר מגונה על חברו).
החלק השני שאתה מציג כאן שהאיש לא התגנה כלל לדעת החפץ חיים אינו פוטר אותו מעבירת לשון הרע. ראה בכלל ד' שם כתב החפץ חיים שאם אדם סיפר לשון הרע אבל האיש לא התגנה אינו חייב לבקש ממנו מחילה, אבל הוא חייב כפרה כלפי שמיא. וזה חידוש משום שהיה מקום לומר שבכל עבירות שבין אדם לחבירו כאשר חבירו לא נפגע כלל, אין מעשה עבירה. אז נכון הוא רצה לעשות עבירה (במקרה שהתכוון לגנות) אבל לא עלתה בידו. מ"מ דעת החפץ חיים כאמור, שזה דבר המחייב כפרה כלפי שמיא.
הח"ח נשאר בצ"ע אם בגלל דאגה בלב איש יש היתר.
לכאורה קשה ממה שהביא הח"ח בהגה"ה שבעצם עצמיותו של הדיבור יש איסור.
השאר תגובה