שאלה:
שלום רב הנה מציו הרבה דעות בפוסקי זמנינו שמלוה מותר לו לדרוש מהלווה הוצאות שיש לו בעקבות ההלוואה כגון עמלת משיכת הכסף מהבנק וכדו' עכפ באופן שזה נעשה אך ורק בשביל ההלוואה. וריצתי לשאול הרי אנו יודעים שיש הרבה דעות בפוסקים שעבור מצוות עשה יש חיוב להוציא עד חומש מנכסיו (יש שסוברים שאין חיוב כזה) א"כ במה שונה מצוות הלוואה ממצוות אתרוג וכדו' וכיוון שהוא מחוייב להלוואת הרי דינו כשאר מצוות, ולמה לא יהיה מחוייב בהוצאות ההלוואה (לא הפירעון).
תשובה:
שלום וברכה
הנושא שהזכרת הוא דין בדיני ריבית, שכיון שמדובר כאן בתשלום הוצאה ולא רווח שניתן למלווה אין כאן איסור ריבית. אין כאן כל התייחסות לנושא של הוצאה עבור מצוה. ולענין שאלתך, אין חיוב מהתורה להוציא הוצאות עבור מצוה, אם אדם יקבל לולב במתנה זה גם בסדר גמור, אדם לא מחוייב להוציא הוצאות, אלא שאינו רשאי להבטל ממצוה בגלל שהדבר כרוך בהוצאה אא"כ זה יותר מחומש נכסיו. לכן כאן שיש לווה שנהנה מההלואה ומוכן לשלם ואין כאן ביטול של המצוה, אין חיוב להוציא ממון. דומה הדבר למי שמקבל אתרוג במתנה…
שלום רב כוונת השאלה באופן שהלווה לא רוצה לשלם א"כ הרי למלווה עדיין יש חיוב להלוות לו מצד מצוות אם כסף והרי על מצווה זו הרי הוא לכאורה מחוייב להוציא ממון כמו שאר מצוות, האם הוא יכול לומר ללווה אם לא תשלם את הוצאות אני לא ייתן לך הלוואה ואם כן מדוע אין כאן ריבית, אמנם אין חיוב להוציא סתם כסף על מצווה שניתן לקיימה ללא עלות אך על כל פנים כאן שיש כן עלות האם המלווה יכול להטיל עלות זו על הלווה או מכיוון שזה חיוב הוצאות השייכים לו יהיה זה בגדר איסור ריבית. ובדוגמא שנתתם האם יהיה מותר ללווה לשלם את האתרוג של המלווה הרי ודאי שלא א"כ למה כאן הוא יכול לשלם את ההוצאה עבור המצווה של המלווה, בשלמא את הוצאות הפירעון זה חוב שמוטל עליו אבל הוצאות ההלוואה לכאורה במידה ויש מוטלים על המלווה.
תודה
על מצוות שבן אדם לחברו אין חובה להוציא ממון. אדם לא חייב להוציא ממון כדי לדאוג להלוואה של חברו, מדוע הוא צריך להוציא ולא שחברו יוציא. ויתירה מכך, דעת הש"ך סימן שסז ס"ק ב שגזלן אינו צריך להוציא הוצאות עבור השבת הגזלן. ובספר מנחת חינוך מצוה קל אות ו הקשה על דברי שהגזלן הרי מחויב במצוות עשה של השבת גזילה, וחייבים לבזבז עד חומש מממונו לקיים מצוות עשה, ואפשר שאף מחויב לבזבז כל ממונו, מכיון שאם לא יקיים את העשה יש בידו לאו דגזילה, ואם כן למה אינו מחויב לילך למדי כדי להשיב את הגזילה. ובשלמא לדעת הסמ"ע אפשר לומר שמפני תקנת השבים פטרוהו חכמים אבל לדעת הש"ך שפטור מן הדין, קשה. ובספר דברי יחזקאל סי' יג אות ג תירץ שכל שהאיסור הוא מצד הפסד ממון חבירו אינו מחויב לבזבז ממונו כדי להשלים ממון חבירו, דמאי חזית, וזהו בכלל מה שגילה הפסוק לענין השבת אבידה ששלו קודם ואינו מחויב לבזבז חומש ממונו. הרי לנו שאין חיוב הוצאת ממון כדי להרוויח לחברו. וגם בכיבוד אב אדם לא מצווה להוציא מממונו, אלא כיבוד אב משל אב.
השאר תגובה